ברמב”ם לא נזכר חילוק בין לח ליבש, והב”י אומר שמשמעות הדבר היא שסובר שאין בישול אחר בישול בלח, כמו ביבש.

וקשה, ראשית בסברא, שזה שלא חילק לא אומר כלום, ודוקא איפכא מסתברא, כי הרמב”ם קורא לבישול מים בשם חימום ולא בשם בישול, וא”כ מילתא דפשיטא היא שאם חוזרים ומתקררים ייאסר שוב לחממם כי כעת סוף סוף הם קרים, והבישול ישוב ויחמם אותם [ואין זה סותר מה שכתבנו בסימן הקודם להתווכח עם האג”ט, כיוון שהוא רצה להוליד דין מדקדוק הלשון הזה, ואנחנו רק רוצים לומר מהי משמעות סתימת לשון הרמב”ם, ובזה ודאי שצריך שהלשון לא תטעה].

ושנית, קשה מזה שבהתכת מתכת שהותכה כבר וחזרה והוקשתה לכאורה לא מצינו מי שיגיד שמותר לשוב ולהתיכה, וכך מבואר באג”ט בראיה ברורה מהמציאות כמו שכבר כתבנו לעיל בסימן י”ג. והרמב”ם מביא הל’ זו ולא כותב שאם חזר והוקשה אסור להתיכה שוב, אלא צ”ל שסומך על ההבנה הפשוטה שאם הבישול פוקע במציאות אסור לשוב ולעשותו. וה”ה במים, שהרמב”ם לא כתב, וסמך על זה שהסברא הפשוטה נותנת שיש אח”כ עוד בישול.

אלא שאפשר לומר שהאמת כב”י ולא מטעמו, אלא מצד שפשוט לרמב”ם שמבחינה פיזיקלית, לאחר שהנוזל חוזר להיות קר נשארת בו הנ”מ של החימום, וסובר כר”ן, מה שא”כ בהתכת מתכת, והכול כמו שכתבנו לעיל בסימן י”ג בדעת הר”ן. אך בכל מקרה זה ודאי לאו מטעמיה דהב”י, שהרמב”ם לא חילק.

אך באמת נראה שאם הרמב”ם היה סובר שהריכוך נשאר היה צריך לפרש זאת אחר שקרא לבישול המים בשם ‘חימום’, כי מזה על פניו משמע שאם יצטנן אזיל ליה הבישול, וכנ”ל. ועוד נראה שבגלל שהסברא הפשוטה של האדם תהיה שהבישול פקע עם ההצטננות של המים, כל דבר אחר היה צריך הרמב”ם לפרש. ולכן נראה פשוט שלדעת הרמב”ם יש בישול אחר בישול בלח.

ואחרי שנסכים שכן דעת הרמב”ם, יש לעיין אם יצא לפיו חידוש גדול יותר ממה שיש בדברי הטור. כי אולי יסבור כרש”י שגם אם חזר והצטנן רק קצת, ועוד לא ירד מי”ס יהיה אסור לשוב ולחמם, כי הרמב”ם סובר לגבי יבש שיש בישול בין השלב של בן דרוסאי לשלב של מבושל כ”צ, כמו שדייקו בדעתו. או שיסבור כטור שאין אחרי י”ס כלום, ואין לדמות ריכוך של נוזל לבישול של מוצק (שהטור מודה שאסור להמשיכו לאחר השלב של ב”ד). ואין לומר שמזה שלא כתב כטור משמע שלא מחלק, וסובר שיש בישול גם אחרי י”ס בדומה ליבש אחרי ב”ד. כי אדרבה, מזה שכתב רק שאסור לחמם מים, ולא כתב שני גדרים כמו שכתב ביבש (ב”ד וכ”צ), י”ל שסובר כטור. וצ”ע בזה.

ומסתבר שאם יש בישול אחר בישול לרמב”ם בלח, לא יהיה חילוק בין מים למרק, וגם במרק יהיה בישול אחר בישול. כי הסברא היא ריכוך, וכנ”ל בסימן י”ג, ודלא כאג”ט (שהבאנו בסימן הקודם) שמחלק בכך ברמב”ם.