הרמב”ם כותב שמותר לטלטל שלש אבנים לבית הכסא ושיעורן כמלא היד. ובגמרא (פ”א.) כתוב מתחילה שיכול להכניס אבנים כמלא היד, ואח”כ יש דין של ר’ ינאי, שמחלק בין בית כסא קבוע שניתן להכניס אליו כמלא היד לבין בית כסא עראי שמותר רק פחות, עיי”ש [הסברא להקל בבית כסא קבוע היא שגם אם ישתיירו אבנים יהיה מי שישתמש בהם, כמש”כ רש”י]. והרמב”ם משמיט את הדין של ר’ ינאי, והב”י כתב שסובר שזוהי איננה מסקנת הגמ’, ור’ ינאי חולק על מש”כ בגמ’ לפי כן.

ורש”י כתב כבר בשלב הראשון כשאמרו נמנו וגמרו כמלא היד, שמותר יותר משלש אבנים, והעיקר שלא יהיה יותר ממלא היד. והוכרח לכך כנראה מזה שר’ ינאי משתמש באותה הלשון, ושם, בדברי ר’ ינאי, מוכרח שמיירי ביותר משלש אבנים, שזוהי הקולא המיוחדת לבית כסא קבוע, והסברא כנ”ל.

וגם בסברא יש למצוא הכרח, כי שאלו בגמ’ וכי טורטני יכניס איתו לבית הכסא למדוד את המידה המדויקת של אבנים, ועל זה אמרו נמנו וגמרו מלוא היד. ויתכן שמשמע לרש”י בסברא, שאחר שנתנו סימן זה של כמלוא היד זה גם במקום מספר האבנים ולא רק במקום מידתם, כי אל”כ נראה שעדיין יצטרך לעמול כדי למצוא אבנים בדיוק בגודל המתאים, שלא יעברו את כמלא היד. ואם תגיד שלכך אין צורך, ויכול לקחת אבנים קטנות יותר באופן שודאי לא יעברו את מלא היד, ז”א כי א”כ גם קודם לכן היה אפשר לומר שמספק יקח קטנות ובכך להשיב על השאלה וכי טורטני וכו’. אע”כ שזה צריך להיות אפשרי להכניס את המידה שהתירו בשלמות. ואולי יש לדחות את ההכרח הזה של הסברא, אך מ”מ הראיה הראשונה, שזו אותה הלשון שכתובה בדברי ר’ ינאי היא ודאי הכרח.

והרמב”ם כנראה למד שמש”כ בהתחלה כמלוא היד זה רק שלש אבנים, והגמ’ תירצה על מה שהקשו שצריך להכניס איתו משקל לבית הכסא, שיבדוק אם נכנס לתוך ידו ולא יצטרך עדו לבדוק לפי נפח או משקל אחר. ובאמת יש כאן צורך בעיון ובדיקה, אך זה מעשי עכ”פ, ואין צריך משקל. אך מזה שמותר רק שלש אבנים ולא יותר הגמ’ לא חוזרת בה.

ואת ר’ ינאי אפשר שהרמב”ם מפרש בשני אופנים: או שמסכים לרש”י שבר’ ינאי צריך לפרש שמותר יותר משלש, אך מחלק בין שני המקומות שבתחילת הסוגיה מלא היד זה דוקא שלש, ובר’ ינאי גם יותר. ואף שזו אותה לשון, דבר הלמד מעניינו הוא כיצד לפרש את הלשון. וזה באמת דוחק כי הלשון שווה, כנ”ל.

אך יש לפרש באופן אחר, שהרמב”ם חולק על פרש”י גם בדעת ר’ ינאי, וסובר שגם שם התיר ר’ ינאי רק שלש אבנים. אלא שאם זהו בית כסא קבוע מותר להכניס אבנים גדולות, ואם אין זה מקום קבוע מותר רק שלש אבנים קטנות יותר, שבסך הכול לא מגיעות לכמלא היד. והסברא שכתב רש”י שבבית כסא קבוע משתמשים גם אחרים והכנסת האבנים לא תהיה לחינם, נכונה גם לגבי הגודל של האבנים ולא רק לגבי המספר. כי באבן אחת אפשר להשתמש כמה פעמים כמו שרואים בהמשך הגמ’ בדין של אם יש עליה עד מותר, וממילא מובן שאם האבן גדולה ניתן להשתמש בה יותר פעמים מאשר אם היא קטנה.