הראשונים ביארו שרק בצירוף ג’ התנאים שנזכרו בדף ע”ד – לברור ביד, לאלתר ואוכל מתוך פסולת מותר לברור לכתחילה. ואם יברור אפ’ ביד ואפ’ אוכל לאחר זמן מתבאר בפוסקים שחייב. וכן אם ברר ביד לאלתר פסולת מתוך אוכל חייב (ועיין בטור שחולק). וכן אם יברור בנפה וכברה אפ’ אוכל מפסולת חייב ובקנון ותמחוי פטור אבל אסור.

ותוס’ אמרו שמרש”י יוצא שהבורר בכלי לאלתר מותר לכתחילה ולא ברור מה דעת רש”י למשל על בורר אוכל מפסולת לאחר זמן ביד או אפילו בכלי. וכן צ”ב בדעתו על הבורר ביד פסולת מאוכל אפ’ לאחר זמן. ואולי בנק’ זו יש מקום להוכיח שאוסר, כי לגבי תורמוסין רש”י מתאר בפירוש שעושה את הברירה באצבעותיו (שכותב שנימוח בין אצבעותיו), ועל זה כתוב שאסור כי זה פסולת מתוך אוכל. ועוד יש להוכיח מדף ע”ד. ברש”י לגבי העושה כוורת שבכתוב שם שבורר את הקנים היפות ומשמע שבורר אוכל מפסולת, וכתוב שם שחייב, אז מוכח שדוקא לאלתר זה שנוי שמתיר בפנ”ע, אך אוכל מפסולת (וכן ביד, כנ”ל) לא מתיר בפנ”ע. וכן מוכח ברש”י צ”ה. ד”ה בורר.

ויש להקשות בין על תוס’ ובין על רש”י איפה מצאנו שבגלל שינוי מדרך הברירה הרגילה הדבר מותר לכתחילה ולא אסור מדרבנן (על כל השלשה: ביד, לאלתר ואוכל מתוך פסולת רש”י כותב שזה שלא כדרך ברירה). וביותר צ”ע לפי תוס’ ושאר ראשונים וכה”פ שכתבו שצריך את כל ה-ג’ השינויים כדי להתיר, שנראה דחוק שדוקא בצירוף כל השינויים הללו זה הופך להיות שונה מבורר של התורה. ואין לומר שזוהי חומרא מדרבנן להצריך את ה-ג’ השינויים, כי כבר בארנו שאם מוותרים אפ’ על תנאי אחד זה בורר דאורייתא וחיובא נמי איכא.

והנה בדעת רש”י שהתיר בברירה לאלתר גם בלי צורך בתנאים האחרים, היה מקום לומר שאם באמת סובר שכל אחד מהשינויים הנ”ל מתיר בפנ”ע הרי שבאמת לא כתוב כאן שרק בצירוף כל הדברים זה שינוי. אך זה יתרץ רק את השאלה מה הסברא שרק בצירוף הכל זה שינוי, ועדין יקשה מה ראו חז”ל דוקא כאן להתיר ולא לגזור אפילו איסור דרבנן. וביותר שהוכחנו לעיל שדוקא לגבי ברירה לאלתר רש”י מתיר בלי צירוף התנאים האחרים. ועוד שעדיין יש לתרץ את כל הפוסקים שחולקים על רש”י.

ונראה, שאם מדובר על שינויים סתם במלאכות, באמת כל שינוי מתיר בפנ”ע מדאו’ ורבנן בד”כ גוזרים. אך בבורר השינויים הללו אינם שינוי רגיל במלאכות. למשל, לברור ביד זה מלאכה דאורייתא ולא חשיב שינוי, וייתכן אפ’ שבמשכן עשו זאת ביד ולא בכלי. ויש עוד מלאכות שעשייתן ביד איננה שינוי כגון צד, קושר, ועוד. וכן אין הבדל בתוצאת הברירה אם בורר ביד או בכלי. וכמו כן אם בורר את האוכל מהפסולת או הפוך, וכ”ש בעושה לאלתר או לאחר זמן, שאין הבדל בתוצאה. וזו באמת נקודה שיש לשם לב אליה, שבאף מלאכה לא שאלנו אם עושה זאת לאלתר או לאחר זמן (חוץ מטוחן, ונזכיר זאת בהמשך בעז”ה).

אלא הענין בבורר, שלכאורה לא ברור ענין המלאכה, שהרי אף מלאכה לא נעשית כתיקון לאוכל שכבר ראוי לאכילה מצד עצמו. כל המלאכות הן תיקון בדרך ליצירת אוכל, כולל הבורר המקורי שהוא ניקוי התבואה מלכלוך. ולחז”ל ברור שהתורה לא אסרה לאכול בדרך הרגילה, כמו שלא נגיד שיש טחינה בריסוק האוכל בשיניים, או בורר כשיורק מפיו פסולת, או דש, כמו שכתבו לגבי אכילת ענבים בסי’ ש”כ. וזה מורחב לא רק לדרך האכילה עצמה, אלא גם לתיקוני האוכל. ומסברא זו יצא לפוסקים שלקלף תפוז וכד’ זה היתר למרות שנוטל פסולת מתוך אוכל. אלא ששם זה יותר פשוט ויותר דומה לדרך אכילה ממש בפיו. וחז”ל מרחיבים זאת גם לתיקון אוכל ששייך בו ממש הפרדה בין שני מינים מעורבבים, כשזה ע”מ לאכול (או להשתמש, בדברים שאינם אוכל, ועיין בנקודה זו לקמן).

וכעת י”ל שהשינויים של אוכל מפסולת, לאלתר וביד אינם שינויים שבצירוף שלשתם זה רק לא דומה לבורר, אלא זה מקבל הגדרה חיובית של דרך אכילה ודרך השתמשות. ואם יש את ג’ התנאים אנחנו לא רואים כאן בורר משונה, אלא רואים פעולה אחרת, של דרך תיקון אכילה ודרך שימוש.

ובזה יובן גם שבמלאכת טוחן יש הרבה דברים שדומים לבורר, כמו שהרשב”א מתיר לטחון לאלתר, כמו בבורר. והרא”ש (פ”ז סי’ ה’) כותב שמותר לחתוך ירקות דק דק, כי התורה לא אסרה לאכול איך שרוצים. וכן כתוב בב”י שמותר לדוך ביד-הסכין כי זה שינוי גדול מטוחן רגיל, ומביאים שם ראיה מבורר שהותר בתנאים הנ”ל. ובמלאכות אחרות לא מצאנו כך. וע”כ משום שבורר וטוחן הן שתי מלאכות שמשכחת לה שייעשו באוכל שהוא כבר אוכל גמור. ובדומה לזה יש במלאכת לש לפי ההסבר של בה”ל ב-שכ”א להיתר לישת מעט מעט שזה נאמר דוקא בדבר שראוי לאכילה, וההיתר בנוי על דרך אכילה.

ואם עדיין לא עשו מזה אוכל, בזה י”ל שממילא א”א לקרוא לזה לאלתר וממילא חייב אם יברור או יטחן. אך לפי רש”י, אם נתפוס שסובר שכל שינוי מתיר בפנ”ע, ומצד דרך אכילה, י”ל שבאמת בבורר חיטים בגורן יהיה אסור לפחות מדרבנן לברור אוכל מפסולת, כי שם זה לא אוכל גמור עדיין.

ובזה יש לדחות את מה שכתבנו לעיל להוכיח מרש”י על בורר קנים שאוכל מתוך פסולת לא מתיר בפנ”ע כי שם לא מיירי באוכל או בדבר אחר המוכן לשימוש ובזה לא הוי דרך אכילה אך בדבר שהוא דרך אכילה י”ל שיועיל לפי רש”י אוכל מתוך פסולת בפנ”ע כמו שמועיל לאלתר בפנ”ע.

ואף שיש לשונות בראשונים שנראה בהם שהתנאים הנ”ל הם סתם גדר של שינוי, ולא דוקא מצד דרך אכילה כהגדרה חיובית, וכנ”ל, יש לדחוק גם בלשונות כאלה שהכוונה לשינוי גדול שעל ידו הפעולה כבר יצאה מגדר הבורר ונכנסה לגדר דרך האכילה.

ועיין במג”א ש”כ, ס”ק ז’ שאומר שאסור לסחוט את הבוסר לאלתר, מצד בורר. והמ”ב (ס”ק כ’) מבאר את המג”א באופן שנראה לא כמו שכתבנו, כלומר שבורר הותר כשיש שינוי וכאן אין שינוי. אך באמת נראה שמג”א מתכוון לגדר שאמרנו, וכך נראה בדבריו בפנים. ורק יש חילוק בין אם משכחת לה לעשות את המלאכה בכמה אופנים, שאז אם בוחרים את דרך האכילה מותר, לבין אם יש רק דרך אחת למלאכה, שאז אין כאן את ההיתר של דרך אכילה כי אין הפעולה ניכרת כפעולה של אכילה. ואולי גם מ”ב עצמו התכוון לכך, וצ”ב.

ועיין בתוס’ (ב-ע”ד) שאומרים שבדבר שרגילים לברור את האוכל מהפסולת, כגון שהפסולת מרובה, אסור לברור אוכל מפסולת (ונראה שהעושה כן חייב), אלא יברור דוקא פסולת מאוכל. ושאר פוסקים לא חילקו בזה (ועיין בבה”ל הראשון ב-שי”ט). ונראה שתוס’ באמת חולקים על עיקר הדברים, וסוברים שאוכל מפסולת, לאלתר וביד הם שינויים מבורר הרגיל וההיתר לא בנוי על דרך אכילה. ולפיהם נצטרך להידחק באמת שדוקא בצירוף ה-ג’ תנאים זה שינוי, וחז”ל לא אסרו כה”ג כדי לא להקשות על דרך האכילה הרגילה. אך לפי שאר הפוסקים תמיד צריך אוכל מתוך פסולת כי זו הגדרה חיובית של דרך אכילה ולא באנו מצד סתם שינוי מבורר.

וצ”ע על הביאור של דרך אכילה, שבשלמא בבורר אוכל יש סברא שהתורה התירה לאכול, כנ”ל, אך אין הדבר פשוט שהתורה תתיר גם שימושים בחפצים אחרים. והרי הפוסקים מעתיקים את אותם הכללים של אוכל מפסולת וכו’ גם לגבי ברירת חפצים אחרים.

ואפשר לומר בשני אופנים. או שנשנה את ההגדרה, ולא נתבסס על סברת דרך אכילה המקורית, שלא ייתכן שהתורה תאסור לאכול, אלא נגיד שכל שישנה הגדרה חיובית אחרת לפעולה חוץ מבורר, זה כבר לא בגדר המלאכה כי יש לזה שם חדש. ואין הבדל בין שם פעולה חיובי של אכילה לבין שם פעולה חיובי של שימוש בחפץ, והכול לא בכלל בורר.

ואף שבאותה פעולה קורים שני דברים, גם הבורר וגם הפעולה החיובית החדשה, ולא גרע לכאורה ממלאכה בפ”ר שחייב. י”ל שאם מחלקים את המלאכה לשתי פעולות שונות, הרי שכבר מצאנו כמה פעמים שמלאכות מותרות בפ”ר, אם רק המלאכה המקורית לא ניכרת. עיין למשל בתוס’ ב-ע”ג: ובמג”א שי”ח, ל”ו.

ובאופן אחר י”ל, שנרחיב את ההגדרה של דרך אכילה המקורית, ונגיד שכמו שברור לחז”ל שהתורה לא אוסרת את לאכול בדרך הרגילה, כך ברור שהתור לא אוסרת שימוש בחפצים אלא רק יצירה חדשה באחת מהמלאכות. וקיום התנאים הללו בשימוש בחפצים נגדר שימוש המותר, כמו שבאכילה זה נגדר כדרך אכילה ולא כבורר.