א.

בדף מ”ג: רש”י כותב שטלטול מן הצד פירושו טלטול כלאחר יד, וזה מובן מבחינה לשונית כי כשכתוב ‘מן הצד’ בגמ’ הכוונה לשינוי, כמו שגם לגבי בנין הגמ’ אומרת (ב-מ”ז:) בנין מן הצד, והכוונה לשינוי בבנין, כמו שרש”י שם מסביר.

אלא שלא מוכרחים לפרש כרש”י, כיוון שאף אם מן הצד זה שינוי, עדיין אין זה מוכרח לפרש שעושה כלאחר יד, כי יש שינוי במעשה האדם, ויש שינוי מדרך הטלטול הרגילה, אף שהאדם מבחינתו עושה זאת כהרגלו בחול. ולכן אפשר לפרש מן הצד כשינוי ובכ”ז לכתוב כמו הר”ן ועוד שמן הצד זה ע”י דבר אחר [בפסקים הר”ן מביא את שני הפירושים, אך בחידושים רק את הפירוש דלא כרש”י אך מ”מ אין הוא חולק עליו כי מפרש בקש שעל גבי המיטה שהמן הצד זה בכתפיים, ודלא כרא”ש על טלטול בגופו]. אכן, אם יסבירו את כלכלה עם פירות או אבן על חבית כטלטול מן הצד ברור שלא מסבירים שזה שינוי, כי שם זה אורחיה גם מצד דרך הטלטול הרגילה. ועיין עוד בזה לקמן.

ובכל אופן, גם אם לא נסביר שהבינו את הפירוש המילולי כרש”י, עכ”פ יש מחלוקת אם לפרש מן הצד כשינוי במעשה האדם או כטלטול ע”י דבר אחר. כי הנה הרא”ש שפירש שטלטול בגופו וכלאחר יד זה היתר גמור גם כשעושה לצורך דבר האסור, ודאי יחלוק על רש”י הזה, ולא יפרש שמן הצד זה כלאחר יד, וכך פוסק בשש”כ מכוח הרא”ש הזה, שכל שינוי בטלטול זה היתר (ורש”י באמת לא מסכים להיתר הזה של הרא”ש).

ב.

וצ”ע על המ”ב ב-רע”ו, ל”א, שמגדיר כלאחר יד כטלטול מן הצד ולא כטלטול בגופו. ואף שייתכן שההיגיון שלו הוא שמחלק בין איברי הגוף לבין היד, כאשר ביד אסור גם כלאחר יד (וייחשב רק מן הצד) מ”מ קשה בלשון הרא”ש שכתב כלאחר יד כדוגמא לטלטול בגופו.

וכנראה המ”ב מבין שמה שכתב הרא”ש כלאחר יד זה רק תוספת הסבר מדוע התירו בגופו, ועל זה אומר משום שזה כלאחר יד, כלומר זה שינוי גדול משאר טלטולים, אך אין כוונתו של הרא”ש לומר שכלאחר יד עצמו זה בגופו. וצ”ב בזה. ובאמת שיש להתפלא הרבה על השש”כ שפוסק שכלאחר יד זה בגופו (וזה עצמו א”ש היטב כנ”ל), ומביא ראיה מהמ”ב הזה ב-רע”ו, ל”א, בעוד שהמ”ב דן כלאחר יד כמן הצד ולא כגופו.

ג.

ולכאורה אף שרש”י כותב כלאחר יד, גם הוא צריך להודות שטלטול ע”י דבר אחר זה מן הצד, כי יש הרבה דוגמאות בגמ’ לטלטולים המותרים לצורך מקומם (או לצורך גופו של ההיתר וא”א לנער את האיסור) בגלל שהם טלטולים מן הצד, והם לא נעשים בשינוי, כמו כלכלה מלאה פירות או אבן שעל פי החבית (בפרק נוטל).

אך אם באמת רש”י היה מודה שגם ע”י דבר אחר זה מן הצד קשה, שהדוגמא בגמ’ ב-מ”ג עוסקת בטלטול ע”י דבר אחר, שהופכו ממיטה למיטה, בזמן שהמטלטל אוחז במיטה ולא במת, אז למה צריך לומר שמיירי בשינוי דוקא, הרי גם אם לא היה שינוי זה היה טלטול מן הצד כמו כלכלה וחבית. ואף שבסימן הקודם הבאנו שי”א שהמיטה טפלה למת ונחשב שמטלטל את המת ממש, מ”מ נראה שזה נכון רק כשמטלטל ע”י המיטה, אך כשהופך ממיטה זו למיטה אחרת קשה בסברא לומר שהוי כאילו נוגע במת עצמו, כי זה לא השימוש הרגיל של המיטה.

ומזה נראה מוכח שבאמת רש”י חולק על הר”ן וסובר שע”י דבר אחר איננו מן הצד [אם כי מי שמפרש ע”י דבר אחר יצטרך להודות לרש”י ששינוי זה מן הצד, כי כתוב במש’ ב-קמ”א שכשמטלטל בכתפיו מותר, וזה שינוי, אא”כ יסביר כרא”ש שם שזה בגופו וקיל טפי]. ובאמת נראה שהמש’ של הקש שע”ג המיטה, שרש”י הבין אותה מדין טלטול מן הצד ולא בגופו, היא שגרמה לו לפרש שמן הצד זה כלאחר יד, חוץ מהמשמעות המילולית של המילים. וכן יש להביא  מקור לרש”י מעצם זה שהגמ’ ציירה שהופך את המת ממיטה למיטה, ולכאורה היה מספיק לומר שמטלטל ע”י המיטה של המת בלי להופכו למיטה אחרת [ועיין מש”כ בסוף הסימן הקודם ליישב את החולקים על רש”י]. וחוזרת הקושיה כיצד יפרש את ההיתרים של כלכלה מלאה פירות ואבן שעל החבית.

וצ”ל שרש”י מסכים לתוס’ ב-קכ”ג. שהבאנו בסימן הקודם, שמחלקים בין טלטול מן הצד לבין כלכלה וחבית ומעות שעל הכר, שלהם קורא תוס’ טלטול גמור ולא מן הצד. והיתרי הטלטול במקרים הללו שונים מההיתרים של טלטול מן הצד, כי בטלטול ע”י דבר אחר כדרכו מותר רק לטלטל איסור אגב היתר. ואמנם דעת הרמב”ם וחזו”א שגם במן הצד זה כך, כמו שהבאנו דעתם לעיל בסימן ל”ה, אך רבים החולקים וסוברים שמן הצד מותר גם שלא אגב היתר, עיי”ש. וגם אם נפרש בדעת תוס’ כחולקים, ולא כחזו”א, בכל אופן ברש”י נסביר שמסכים לעקרון שכתוב בודאי בתוס’ שטלטול מן הצד קל מטלטול ע”י דבר אחר (ועיין מה שכתבנו בסימן ל”ה בשם רע”א).

וברש”י כתבנו לעיל בסימן ל”ה שסובר כריטב”א שטלטול מן הצד הותר לצורך שבת, ולכן מותר לטלטל את הקש שע”ג המיטה כדי להשתמש בו לצורך עונג שבת. וזה יהיה נכון דוקא בטלטול מן הצד, שלפי רש”י הוא שינוי, כמו  בכתפיו, שזו הדוגמא שהמש’ שם נוקטת לטלטול הקש. אך אם היה רוצה לטלטל את הקש כדי לשכב עליו בטלטול ע”י דבר אחר כדרכו זה היה אסור לפי רש”י גם לצורך עונג שבת, כי ההיתרים של צורך שבת זה רק בטלטול מן הצד ולא שמענו אותם בטלטול ע”י דבר אחר כדרכו. דייקא נמי שרש”י בריש נוטל קורא לטלטול אבן שביד תינוק ‘טלטול שלא בידיים’ ולא אומר טלטול מן הצד [ויש לדחות שהרי גם הר”ן שם כותב לשון זו. ויש לדחות את הדחיה בפשטות, שידוע שהרבה פעמים הר”ן מעתיק לשון רש”י למרות שלא בהכרח סובר כמותו, כמו בקש שע”ג המיטה].

ורק מקרה אחד הותיר בטלטול ע”י דבר אחר כדרכו, והוא טלטול תינוק והאבן בידו, שרש”י שם מסביר שגעגועין זה סכנת חולי. ורק במקרה הקיצוני הזה של מקצת חולי לא גזרו (בטלטול ע”י דבר אחר. כי בטלטול גמור אסור גם בסכנת חולי ואפי’ חשש טלטול גמור, כמו שהגמ’ אומרת לגבי תינוק ודינר בידו). ועיין עוד מה שנכתוב בענין טלטול תינוק והאבן בידו לקמן בסימן הבא בעז”ה.

ומי שסובר כרש”י שמן הצד זה שינוי דוקא, ויסביר כחילוק של רוב הראשונים בין לצורך דבר המותר או האסור (ודלא כרש”י וריטב”א), ויפרש ככל האחרונים ודלא כחזו”א, כלומר שמותר למשל לפנות מוקצה משולחן לצורך שימוש בשולחן (עיין בכל זה בסימן הקודם), יוכל לומר נ”מ כמש”כ בסימן הקודם בדעת תוס’ בין פינוי המוקצה מהשולחן כדרכו או בשינוי.

והר”ן שמפרש שטלטול מן הצד זה ע”י דבר אחר כנראה חולק על רש”י ותוס’ וסובר שגם כלכלה וחבית וכדו’ הן דוגמאות של טלטול מן הצד ואינן חמורות יותר אף שזה כדרכו ממש. והר”ן גם מסכים לרש”י ששינוי זה מן הצד ולא בגופו, כי על המש’ של קש שע”ג המיטה שכתוב שם שמטלטל בכתפיו אומר הר”ן שזה טלטול מן הצד לצורך דבר המותר ולא אומר כרא”ש שזה טלטול בגופו.

ד.

הגמ’ מביאה דוגמא לטלטול מן הצד שמביא פגה או חררה מתוך דבר מוקצה שהם טמונים בו, והמוקצה ממילא זז. והנה לפי רש”י מובן שגם זה טלטול בשינוי, ומה לי שמטלטל בשינוי בכתפיו או שינוי בדבר המיטלטל כמו טלטול המוקצה שמכסה את הפגה, וכן טלטול המת ממיטה למיטה.

אך לפי הרא”ש צריך ביאור, כי גם אם יסביר שטלטול ממיטה למיטה לא נחשב שינוי (והטעם שנקטה הגמ’ ממיטה למיטה הסברנו בסוף הסימן הקודם), מ”מ טלטול המוקצה ע”י הזזת הפגה הוא ודאי שינוי, ובכ”ז נקרא רק טלטול מן הצד ולא במדרגה של טלטול בגופו. וההסבר הוא שזה בגלל שרק כשהשינוי בא מצד מעשה האדם שמחזיק בשינוי וכדו’, וכ”ש בכתפיו וכדו’, זה שנוי גדול ונחשב טלטול בגופו. אך אם בפעולת האדם אין שינוי, כגון הרמת הפגה, אף שבמציאות נוצר שינוי בטלטול המוקצה שכיסה את הפגה, זה רק מן הצד ולא בגופו.

וכדי להבין היטב את החילוק יש להקדים מה שביאר הגרש”ז זצ”ל בהע’ בסוף שש”כ, שסברת הרא”ש היא שטלטול זה גזרה אטו הוצאה ואם באותו אופן שמטלטל יהיה פטור אם יוציא, כגון שמטלטל באחורי ידו, לא גזרו על הטלטול כי זו כבר גזרה לגזרה. ובזה מובן היטב שזה דוקא כשעושה שינוי בפעולתו, אך אם פעולתו כדרכה ורק התוצאה היא שהחפץ זז בצורה משונה זה לא פוטר מחיוב של הוצאה, ולכן רק יורד למדרגה של טלטול מן הצד.

ה.

נמצא העולה מדברינו שיש ג’ שיטות בהגדרת טלטול מן הצד. לפי רש”י רק שינוי זה טלטול מן הצד (בין אם השינוי הוא בפעולה של האדם ובין אם הוא בטלטול המוקצה כמו בפגה). לפי הרא”ש ע”י דבר אחר זה מן הצד, ושינוי איננו מן הצד אלא טלטול בגופו וקיל טפי. ודעת הר”ן שגם זה וגם זה הם טלטול מן הצד. ובשו”ע נפסק כרא”ש, ועיין מש”כ לעיל מחל’ המ”ב והשש”כ.

ויש אפשרות רביעית, אם נתפוס כרא”ש על בגופו ונתפוס כתוס’ ורש”י שמחלקים בין כאורחיה ע”י דבר אחר לבין לאו כאורחיה, נצטרך לומר שדוקא אם מטלטל גם ע”י דבר אחר וגם עושה זאת בשינוי בתוצאת הטלטול כמו טלטול מוקצה ע”י לקיחת הפגה זה טלטול מן הצד, ואם עושה כאורחיה זה טלטול ע”י דבר אחר שגדריו שונים (אף שכמובן קלים מטלטול רגיל). ועיין מש”כ בזה בסוף הסימן הקודם, ושם כתבנו שייתכן שבאמת הרא”ש סובר כתוס’ ורש”י, והרא”ש הוא גם הסובר ששינוי הוא טלטול בגופו שמותר.