רש”י אומר שהחילוק בין צונן לתוך חם לבין חם לתוך צונן הוא מדין תיתאה גבר. וקשה, שאם כן לרב שאומר שעילאה גבר מה יהא על דין בישול בכ”ר, וכי נגיד שסובר שמותר. וכן קשה על מי שלומד לגבי ערוי שהוא ככ”ר מהסוגיה בפסחים לגבי עילאה גבר או תתאה גבר. ולמי שמחלק בין בישול לבין הבלעה והפלטה של טעם א”ש.

ואמר הרב מיכאל צוריאל שיש לומר שרב סובר שבישול כ”ר דרבנן, כלומר באמת עילאה גבר אך גזרו איסור בישול דרבנן. ורק בישול על האש זה דאורייתא, ועל האש לא אומרים עילאה גבר כי שם יש סיבה ברורה לומר שתתאה גבר, בגלל האש (ולא מסתבר לומר שלרב בישול כ”ר מותר לכתחילה כי אין סיבה לומר שיחלוק על מש’ מפורשת שאוסרת).

ועיין חוו”ד (סי’ צ”ב ביאורים ס”ק כ”ז) שמחלק בדעת רב בין אוכל לתוך אוכל לבין אוכל שנכנס לתוך כלי מלא, שע”י שהדפנות של הכלי חמות התתאה גבר, ודפנות שומרות על חום יותר מאוכל בלי דפנות.

ונראה להוסיף בזה, שכשרש”י מדבר על עילאה ותיתאה זה הכול בדרבנן, כי מיירי בכ”ש שלא מבשל, וגם רש”י בעצמו אומר בסוד”ה ספל “וגזרינן”. ובפשטות גם מה שנאמר קודם לכן זה הכול גזרה. אלא שבגלל שכ”ר זה דאורייתא, כי תתאה גבר, גזרו כ”ש אטו כ”ר. ולפי רב שעילאה גבר לא שייך לגזור כי כ”ר עצמו דרבנן ובכ”ר גזרו אטו אור מהלך תחתיו, לרוב חומו (או מצד שאם אותו כלי היה על האש, אם תתיר כשהוא לא על האש יבואו להתיר גם כשהוא על האש).

ומה שהקשו על עיקר דברי רש”י, שיקשה מכאן על מ”ד עילאה גבר, י”ל או שרב תנא ופליג, או שב”ה לא סוברים תיתאה גבר והחילוק הזה הוא רק בדעת ב”ש, כי ב”ה סוברים שהכול מותר כי זה כ”ש, ומב”ש אין מקום להקשות על כך. ואף שהיה אפשר לומר שב”ה וב”ש לא נחלקו בזה אם עילאה או תיתאה גבר, מ”מ בגלל שזה נאמר רק בדעת ב”ש אין מקום להקשות מזה כ”כ.

ומה שהקשו על רש”י שיבשל מיהת כדי קליפה, כי שמואל מודה שכ”ק נותן טעם, י”ל כמו שאמר הרשב”א שגם אם עירוי כ”ר מבשל (לפחות כ”ק) מ”מ במים אין בישול כ”ק בעירוי כי לא פוגע בדבר קשה, וכ”כ רש”י יגיד בדעת שמואל. ועוד יש לתרץ באופן אחר, שבגלל שהכול כאן זה גזרה בכ”ש, כנ”ל, י”ל שעל עיקר הבישול גזרו ועל הכדי קליפה לא גזרו.