רבה אומר שטעם הפסול הוא משום שצריך שהסכך יהיה ניכר ליושב בסוכה, באופן שידע שיושב בסוכה. ור’ זירא סובר שצריך שהסכך יצל תחתיו, ורבא סובר שגובה כ’ זה דירת קבע, וצריך גובה שלא מחייב קביעות אלא דירת עראי. ובדעת ר’ יהודה שחולק ומכשיר, מתבאר בראשונים שצריך בדווקא דירת עראי ולא רק שמתיר לעשות יותר מ-כ’ (עיין דף ז’: ובתוס’ שם, ובמלחמות הראשון). אך ודאי שאין כוונת ר’ יהודה לפסול כל סוכה הפחותה מ-כ’ אמה, ולכן יש להסביר שמצריך בדווקא חוזק וקביעות לסוכה, ולאו דוקא גובה (שהוא רק סימן לכך שאם יש גובה כ’ ע”כ שיש קביעות וחוזק בסוכה).

והרי”ף והר”ן הביאו עוד סוגיות ששייכות לכאורה למחלוקת הזו, שגם בהם נחלקו ר’ יהודה וחכמים, ונראה שחולקים בדירת קבע או עראי כדעת רבא.

הסוגיה הראשונה היא סוכה שתחת סוכה, שכתוב בגמ’ שצריך לפי ר’ יהודה שהסוכה התחתונה תקבל כרים וכסתות של עליונה שלא בדוחק, ואם לא – הרי שהעליונה איננה סוכה וממילא התחתונה כשרה ולא פסולה מצד סוכה שתחת סוכה. ולרבנן סגי בכך שמקבלת התחתונה ע”י הדחק, כדי להכשיר את העליונה, וממילא לפסול את התחתונה.

הסוגיה השניה היא בישן תחת המיטה בתוך סוכה, שלפי ר’ יהודה יוצא י”ח ולפי רבנן לא, והגמ’ מבארת (בדף י”א. ובדף כ”א:) בר’ יהודה שסוכה דירת קבע בעינן, והמיטה היא עראית ולא מבטלת את הסוכה כלפי הישן תחת המיטה. ולפי רבנן עראי מבטל עראי.

ויש ליישב בשני אופים את ר’ זירא ורבה, שמפרשים אחרת את ר’ יהודה.

האופן הראשון, שבאמת ביאור המחלוקת בסוכה שתחת סוכה ובישן תחת המיטה לא קשור, כי בסוכה תחת סוכה הגמ’ לא אומרת שזה מטעם קבע ועראי, וי”ל שזו סתם מחלוקת בהגדרת סוכה, שפשוט שצריכה להיות ראויה לדירה, ומ”ס שע”י הדחק סגי ומ”ס שלא. ואין ללמוד מכאן לגבי הגובה או סוג המבנה של סוכה. וזה דומה לדין של הוצין יורדים שכתוב שהוי דירה סרוחה, בלי קשר עם קבע או עראיות.

ובענין הישן תחת המיטה יש ביאור אחר בגמ’ ב-י”א (בתור הו”א שרבה בר רב הונא בא לאפוקי ממנה), וב-כ”א: (ושם דוקא רבא הוא זה שאומר את הביאור הזה, אף שכאן סובר שחולקים בקבע ועראי) – שמיטה היא לא אוהל משום שעשויה לשבת עליה ולא להצל על מה שתחתיה, ולכן אין לה חשיבות אוהל לבטל את אוהל אחר לפי ר’ יהודה. ולפי רבנן כנראה מ”מ יש לה צורה של אוהל וזה מספיק. ורבה ור’ זירא יכולים לסבור כתירוץ הזה.

אך י”ל באופן אחר, שבאמת ר’ זירא ורבה יודו שבסוגיות האלה חולקים בקבע ועראי, ועם זאת מסבירים במש’ הראשונה שחולקים בנק’ אחרת. כלומר חכמים לא סוברים כרבא שצריך בדוקא עראיות, או לפחות שראוי להיות דירת עראי (פחות מ-כ’ אמה, עיין ב-ב’.), אלא אפשר קבע ואפשר עראי, ולפי ר’ יהודה צריך דוקא קבע. וא”כ בסוכה תחת סוכה לרבנן באמת תלוי בכך שמותר דירת עראי, ולכן גם במקבלת ע”י הדחק נחשבת סוכה, אך לא שחייבים עראי.

ובישן תחת המיטה בסוכה ג”כ נסביר כך, אך צריך לעמוד כאן על נקודה מסוימת, שלפי ר’ יהודה מיטה לא מבטלת אוהל קבע, וזה מובן לפי דרכו שצריך בדוקא סוכה אוהל קבע. אך לפי רבנן שאוהל עראי מבטל אוהל עראי, לכאו’ אם הסוכה תהיה קבע – יחזור הדין כמו ר’ יהודה כי לא חולקים עליו על הכלל של אהל עראי שמתבטל לקבע, אלא רק על צורת הסוכה. אך זה א”א לומר , גם בגלל שא”כ צריך להיות שהדין ישתנה לקולא להלכה בסוכת קבע, כנ”ל, וזה לא שמענו. וגם מצד שחכמים שחולקים על ר’ יהודה לא יכולים לדבר על מציאות שונה במחלוקת ממה שהוא מדבר, והוא לשיטתו מדבר על קבע.

ולכן פשוט שלפי חכמים על אף שכעת הסוכה במקרה היא של קבע, מ”מ בגלל שבד”כ יכולה להיות עראית המיטה מבטלת אותה כי הולכים לפי העיקרון והכלל של שם הסוכה ולא לפי המציאות המקרית. וכיוון שסוכה יכולה להיות עראית היא לא עדיפה במהות מהמיטה. מה שאין כן לפי ר’ יהודה שלפיו בהגדרה חייבים קביעות, וא”כ אוהל דסוכה עדיף במהות מאוהל דמיטה [את הנקודה האחרונה צריך לומר בלי קשר לרבה ור’ זירא].

ומה שגורם לרבה ור’ זירא לא לפרש כרבא, על אף שמצאנו מחלוקת כעין זו בין ר’ יהודה לרבנן, זה שהוא נצרך לומר שלפי רבנן חייב שיהיה עראי או ראוי לעראיות. ורבה ור’ זירא אומרים שמסוכה תחת סוכה והישן תחת המיטה למדנו רק שמותר לפי רבנן בסוכת עראי אך לא שחייבים כך. והלימוד שהגמ’ מביאה בדעת רבא – בסוכות תשבו שבעת ימים (דירה שהיא רק לשבעה ולא לקביעות) לא נראה להם מוכרח כלל, ואדרבא, עיין בפנ”י ב-ז’: שמראה מהמלחמות (על אף שאפשר קצת להתווכח איתו, ועיין מש”כ בזה לקמן בסימן ד’) שמאותו פס’ ר’ יהודה לומד שצריך קביעות – סוכה שתחזיק לשבעה ימים ולא תיפול באמצע. ולכן מעדיפים לסבור שרבנן מחדשים כאן נקודה אחרת.