[לא נעסוק כאן במקומות המדויקים של פאות הזקן, אחר שיש בזה מחלוקות ומוסכם בפוסקים שמספק אין לגלח את כל הזקן (ויש דיון לגבי השפם ולגבי שיער הגרון]

המשנה במסכת מכות (כ’.) אומרת: “הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו והשורט שריטה אחת על המת חייב וכו’ ואינו חייב עד שיטלנו בתער רבי אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט או ברהיטני חייב”.

ובהמשך (כ”א.) שם בברייתא: “ת”ר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי’ גלחו במספרים יהא חייב ת”ל לא תשחית אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב תלמוד לומר לא יגלחו הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער”.

ובהמשך הגמ’ שם: “רבי אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט ורהיטני חייב. מה נפשך אי גמיר גזירה שוה ליבעי תער אי לא גמיר ג”ש מספרים נמי [לא] לעולם גמיר ג”ש וקסבר הני נמי גילוח עבדי”.

וז”ל ריב”ן (שהוא המפרש שם במקום רש”י):

“ופאת זקנם לא יגלחו – גבי כהנים כתיב ולא תשחית את פאת זקנך בישראל כתיב וילפינן להו בג”ש האי מהאי דפאה פאה והכי אמרי’ בהדיא בפרק קמא דקדושין ג”ש דפאה פאה להכי הוא דאתא דתניא לא יגלחו כו’.

ת”ל לא תשחית – ומספרים אינן משחיתים שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער.

גילוח שיש בו השחתה – דרך לגלח בו ומשחית והיינו תער אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו ומספרים מגלחין ואין משחיתים.

אי גמיר גזירה שוה – ההיא גזירה שוה דפאה פאה קאמר ובמסכת קדושין היא.

מספרים מנא ליה – דמותר לגלח בהם דלא קאסרי [נדצ”ל קאסר] אלא מלקט ורהיטני שיש בהן השחתה.

גילוח עבדי – השחתתן עושה גילוח כלומר גילוח מיקרי דדרך לגלח בהן”.

כלומר, כדי לאסור גילוח הזקן צריך שבכלי שאיתו מגלחים יתקיימו שני תנאים לחומרא: גם גילוח וגם השחתה. וריב”ן לומד שהתנאי של גילוח הוא דבר שהדרך לגלח בו, והתנאי של השחתה הוא חיתוך שערות הזקן סמוך לעור בלי להשאיר שאריות (ומחלוקת ר”א וחכמים היא האם במלקט ורהיטני יש דרך מקובלת להתגלח או לא).

לפי הערוך (ערך נגסטר) מלקט הוא חתיכת ברזל ארוכה ודקה וחדה, ורהיטני הוא כנראה דבר דומה אבל בצורת האות ר’ (עיי”ש). לפי פירוש המשנה לרמב”ם מלקט הוא כעין מלקחיים (כלומר מושכים איתו את השערה כמו עם פינצטה), ורהיטני הוא חתיכת ברזל, כנראה בדומה לפירוש הערוך. וברש”י קידושין ל”ה: מתבאר שמלקט ורהיטני הם כלי שיוף, ומסתבר שזה כפירוש הערוך.

הריב”ן נקט בלשונו שהחילוק בין תער למלקט ורהיטני הוא האם הדרך לגלח בהם או לא. ובאופן פשוט מובן מזה שאם תשתנה המציאות ויתחילו לגלח בהם ישתנה הדין. ריב”ן לא הסביר מדוע במציאות אין דרך לגלח בכלים אלו, אך לפי הפירושים הנ”ל אפשר לומר שאם מדובר בפינצטה זה מסורבל לגלח כך כי צריך למשוך כל שערה בנפרד, ואם מדובר שמכשיר אחר מסוג של כלי שיוף, ייתכן שהוא לא חותך היטב. בכל אופן אין לזה כל כך משמעות כי זה רק הסבר טכני למה בפועל לא רגילים להתגלח בזה, והמדד החשוב הוא דרך העולם.

אך נראה שיש מפרשים אחרת, שהענין הוא לא האם דרך העולם לגלח במלקט ורהיטני או לא, אלא האם הפעולה שהם עושים נחשבת לפי התורה דרך גילוח. המאירי (לקידושין ל”ה:) מפרש: “השחתת זקן אין בה חיוב אלא בגלוח שיש בו השחתה הא כל שגלח במספרים אין כאן חיוב שאין זה השחתה ואם לקטו במלקט וברהיטני ובכיוצא באלו מכלים שמלקטין בהם את השער דרך ליקוט ועוקרין אותו משרש פטור שאין זה גלוח ואי זה הוא גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער”.

וז”ל לשון הרמב”ן (בתורת האדם ענין האבלות אות ע”א): “כדאמרינן בקידושין (ל”ה ב’) איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ומשחית לגמרי הוא ולא הזכירו בו גילוח אלא למעט המלקט במלקט שיש בו השחתה ואין בו גילוח דכל שער ושער מלקטו ועוקרו לעצמו”.

גם המאירי וגם הרמב”ן נוקטים בלשונם שאין זה גילוח ולא שאין זה דרך גילוח. והטעם הוא שיש הבדל מהותי בפעולה: מכשירים אלה עוקרים את השערות ולא חותכים אותם, וגילוח הוא פעולה של חיתוך ולא של עקירה [לכאורה לפי דבריהם גם מלקט וגם רהיטני הם כעין פינצטה. ואם כן זה פירוש חדש, לפחות ברהיטני (כי במלקט ראינו שהרמב”ם עכ”פ מפרש שהוא כעין פינצטה). וייתכן שרהיטני לדעתם זה כעין כלי שיוף, כנ”ל, ועם זאת איננו מספיק חד כדי לחתוך, ולכן מה שאפשר לעשות איתו זה לתפוס בו את השערה ולעקור אותה במשיכה]. וברור לפיהם שגם אם משום מה יתרגלו כולם לעקור שערות ולא לחתוך אותן, הדין לא ישתנה כי הפעולה האסורה היא גילוח שהוא חיתוך, ולא תלישה. ויש להעיר שהלשון בדברי הגמ’ בביאור דעת ר”א בפשוטה מורה כמאירי ורמב”ן, כי הגמ’ אומרת “הני נמי גילוח עבדי”, ומשמע בפשטות שזה הולך על סוג הפעולה ולא על דרך העולם. וכן משמע כמאירי מזה שר”א וחכמים חולקים, ולכאורה נראה פשוט שאין הדרך לגלח בפינצטה או כלי שיוף, ובסברא נראה שגם כך היה פעם, ואיך ר”א אומר שיש דרך גילוח בזה [ועיין עוד בדעת הרמב”ן לקמן במה שנביא בעז”ה מהרב רבינוביץ’].

[ובשבט הלוי (ד’, צ”ו) הביא מחלוקת כזו בין הראשונים, אך את הצד שהבאנו בשם המאירי והרמב”ן מביא בשם הר”ן, ולא מצאתי כעת את הר”ן]

לפי דברי ריב”ן הנ”ל משמע שבמציאות המספריים לא מסוגלות לחתוך את כל השערה עד העור ממש, ולכן הפעולה שלהם לא נקראת השחתה, כי במציאות הן לא משחיתות את השערה לגמרי. וכך גם דעת תוס’ בנזיר מ’: ד”ה דתניא.

אך בריטב”א במקום כתוב: “ת”ר ופאת זקנם וכו’ עד הא כיצד הוא גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. וכן הלכתא ומשורת הדין כל שהוא במספרים אפילו כעין תער מותר אבל מדת חסידים שלא לעשות כן מפני חשד הרואים וכן ראוי לעשות ועוד אמרו בתוס’ כי גם במספרים יש ליזהר מפני שהזוג של מטה משחית כתער ואמרו כי הרב רבינו יעקב מקוצי היה אומר לספר הזהר שלא תנוד זוג של מטה ע”כ”.

התוספת של הריטב”א ‘כעין תער’ (שלקוחה מביטוי של הגמ’ בנזיר נ”ח לגבי גילוח בית השחי לענין לא ילבש) לא נצרכת להסביר משהו בסוגיה, אלא היא חידוש דין של הריטב”א (לאפוקי מה שאפשר לומר בדעת הטור, עיין לקמן), ובפשוטו הכוונה גם אם כל השיער הוסר לגמרי ולא נשאר כלום. וכן מוכח בפשטות מזה שמיד אומר שמידת חסידות לא לעשות כך בגלל שהרואים יחשבו שהתגלח בתער, וא”כ משמע שלא ניכר לעין הבדל מציאותי ביניהם. לכן ברור שהריטב”א חולק על ריב”ן.

ויש לעיין שבהמשך שם כשדן לגבי הקפת הראש במספריים אומר באחד התירוצים שגם אחרי מספריים כעין תער יש איזה הבדל בין המצח שהוא חלק משערות לבין אחורי האוזן (שהרי גדר הקפת הראש, המשווה את המקומות האלה ע”י קציצת הפאות, ואם מספריים כעין תער מותר בראש, צ”ל שאין השוואה כזו).

ואולי צריך לדחוק שלמרות שמספריים כעין תער קוצצות לגמרי עד שהרואה לא מבחין, זה רק ממבט ראשון, אך מקרוב ייתכן שנשאר מעט שבמעט, או שאולי ניכר אפילו רק בהעברת היד (כמו שכנראה זו המציאות גם במכונת גילוח, לפחות בחלקן), וזה מספיק כדי להגדיר שאין השוואה בין המצח לאחורי האוזן. וצ”ב עוד.

ולפי הריטב”א צריך להגדיר מה מייחד מספריים מתער, כי לפי ריב”ן אין צורך בהגדרה כזו, אלא לא משנה באיזה כלי משתמשים, השאלה היא רק האם קוצצים את כל השערה, או שנשאר משהו. אך לפי הריטב”א שהתוצאה שווה ובכל זאת יש הבדל בגלל הכלי, צריך להגדיר מה מייחד מספריים מתער. וההגדרה היא לכאורה פשוטה, שמספריים זה שימוש בשני חלקי כלי יחד כדי לגלח, ותער זה שימוש בחלק אחד.

[ולגבי המחלוקת במציאות כאן י”ל שגם ריב”ן מודה שאפשר להגיע לתוצאה של כעין תער, ורק אומר שבד”כ כשמגלחים במספריים לא מגיעים לכזו תוצאה. וצ”ב עוד. עוד צ”ב טכנית איך אפשר לקצוץ את כל השערה ממש עם מספריים, ואיך החלק התחתון של המספריים לא מהווה חציצה בין ראש השערה המחובר לעור לבין הנקודה הנקצצת ע”י המספריים (בהנחה שלא מושך את השערות עם היד כשקוצץ עם מספריים, שאז אפשר להבין כמו שנביא לקמן את התיאור המציאותי של מה שקורה במכונת גילוח)]

אך השאלה היא איך הריטב”א יסביר את פשט הברייתא, מה הכוונה שאסור רק השחתה, אם מותר גם מספריים שמורידות את כל השיער לגמרי. ופלא שכל הסוברים שמותר כדברי הריטב”א לא מסבירים את פשט הגמ’ לפי”ז.

ואולי זה שלא כותבים הסבר אחר מראה שמסכימים להסבר הריב”ן, ורק סוברים שאם בד”כ מספריים משאירות שאריות של שיער, אז גם אם התחכם לגזור על ידם באופן שלא נשאר כלל שיער מותר. אך בסברא האפשרות הזו לא מובנת מספיק, כי בתורה אין הקפדה על סוג הכלי, וכתוב רק לא להשחית, ובסופו של דבר השיער הושחת.

ולכן נראה יותר שהריטב”א לומד שיש כאן תנאי של דרך השחתה (ולא תוצאה של השחתה), כי הפעולה של תער היא פעולה שבאופיה עושה השחתה, בהסרת השיער בלי דקדוק ובלי עדינות. אך מספריים לפי אופן הפעולה שלהן לא עושות השחתה אלא פעולה עדינה של קציצה, שבפועל מביאה לאותה תוצאה כמו הסכין [וקצת יש רווח בהסבר הזה, שתנאי ההשחתה והגילוח שניהם עוסקים בדרך המקובלת ולא בתוצאה (בהנחה שנסביר את התנאי של גילוח כריב”ן, שהנקודה היא דרך העולם ולא כמאירי), ולפי ריב”ן תנאי ההשחתה עוסק בתוצאה ותנאי הגילוח – בדרך]. ועוד צ”ע בסברא זו.

באופן אחר, עיין בהכתב והקבלה (לויקרא י”ט, כ”ז) שמסביר (לא כדי לתרץ שיטה מסוימת בראשונים, אלא כדי להסביר את ההבדל בין תער למספריים, כי לדעתו התוצאה דומה, כמו שהריטב”א מתאר) שענין ההשחתה שנזכר בפסוק הוא דווקא כשמשחית כמות גדולה של שערות ביחד. אבל אם מגלח כל פעם כמות קטנה אין על זה שם השחתה. ולכן תער נחשב השחתה כי הוא מגלח כל פעם כמות שערות מרובה (או לפחות אפשרי טכנית לעשות זאת עם תער), ומספריים לא, כי הם מגלחים כל פעם כמות קטנה של שערות. וזה כמובן יתאים לבאר את שיטת הריטב”א.

והרב שבתי רפפורט (במאמר בתחומין כרך י”ג) מנסה להתאים את ההסבר הזה עם דברי הריב”ן [הוא מבין כנראה שאין מחלוקת בין הראשונים, ולכן מנסה לתת הסבר שיתאים גם לכך שיהיה מותר לגלח במספריים גם כשהתוצאה תהיה זהה לתער, שכך לומד בדעת השו”ע, עיין לקמן, וגם לדברי הריב”ן שהתער חותך סמוך לבשר והמספריים לא], ואומר שבאמת הנקודה היא האם מגלחים באותו כלי כמות גדולה של שערות או לא, אבל זה גופא תלוי בכך שהגילוח יתבצע סמוך לעור, כי טכנית אם מגלחים עם תער ההתנגדות של העור מספיקה כדי לבצע חיתוך ואז אפשר לחתוך הרבה שערות יחד. ואם חותכים עם מספריים, ההתנגדות של העור לא מספיקה ואז צריך התנגדות של שני חלקי המספריים זה לזה, וממילא לא אפשרי לחתוך הרבה יחד. נמצא שכל הראשונים מודים שהעיקר הוא לא התוצאה, וכולם מודים שמה שמאפיין תער לעומת מספריים זה העובדה שהוא לא חותך סמוך לעור, ורק שהריב”ן דיבר על הצד הטכני שהוא הגורם לתוצאה של חוסר השחתה (שהיא אי היכולת לחתוך הרבה יחד), והריטב”א שדיבר על השחתה בלי הענין של סמוך לעור או לא, דיבר על הפעולה של המספריים לעומת תער (חיתוך של מעט שערות לעומת הרבה יחד), מבלי לדון בגורם הטכני להבדל.

וההסבר הזה נראה דחוק מאוד, ואין סיבה לכאורה לאחד בין שתי שיטות חולקות [אם כי מצד המחלוקת במציאות שהזכרנו יש לכך מקום]. וגם דוחק שהריב”ן לא אומר את עיקר הטעם אלא רק את הטעם הטכני שגורם את ההבדל ההלכתי, שהוא המשמעותי. אלא הריב”ן סובר שהמדד הוא התוצאה, והריטב”א סובר שהמדד הוא דרך ההשחתה (בין אם לפי מה שרצינו אנחנו להסביר, שהעדינות של הפעולה מראה שאין כאן השחתה, בין אם לפי הכתב והקבלה שמספריים חותכות מעט ובמעט אין שם השחתה). ומ”מ עדין אפשר לומר את האבחנה של הרב רפפורט בתוך השיטה של הריטב”א (וייתכן שגם זו שיטת השו”ע, כדלקמן), כדי להסביר מה גורם להשחתה מרובה ומה לא, וזה יעזור לנו להגדיר מה זה מספריים ומה זה תער. עיין לקמן בדיון על מכונת גילוח. 

עוד יש לציין שהעירו מספרי זוטא (ו’, א’) שמפורש שם כריב”ן.

הרמב”ם (הלכות עבודה זרה פי”ב ה”ו) כתב: “ומותר ללקט הפאות במספריים לא נאסר אלא השחתה בתער”. זו מחלוקת בין הרמב”ם והרא”ש (ועוד) האם מותר לגלח את פאות הראש במספרים כמו שמותר בזקן, או לא. אח”כ בהלכה ז’ כתב: “ואינו חייב עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך גילוח שיש בו השחתה לפיכך אם גלח זקנו במספריים פטור”.

[וצ”ע ברמב”ם למה לא הביא את ההיתר של מלקט ורהיטני, ונראה לכאורה שפוסק כר”א, והוא פלא. ולא ראיתי שהעירו בזה. וגם הטור והשו”ע השמיטו; ובדעתם קל יותר לומר שזה דבר שאינו מצוי]

הטור (סי’ קפ”א) כתב: “וכתב הרמב”ם שאינו חייב אלא בתער אבל במספריים כעין תער מותר וא”א הרא”ש ז”ל כתב שגם במספריים נמי חייב על פיאות הראש”.

וצ”ע מנין לטור שהרמב”ם מתיר במספריים כעין תער, שהרי לפנינו ברמב”ם זה לא כתוב, אלא רק שמותר במספריים. ואולי הטור גרס כך ברמב”ם; אך לא מצאתי כעת שיביאו כזו גירסא ברמב”ם. וגם צ”ע למה הפוסקים לא מעירים שזה לא מתאים לגירסא שלנו ברמב”ם. ואם דעת הטור שבאופן פשוט מספריים זה גם כעין תער, כדעת הריטב”א, לא היה צריך לתלות זאת ברמב”ם, אלא לומר זאת סתם בתור דין בפני עצמו (ואולי היה גם הגיוני יותר שיאמר זאת בהמשך, לגבי זקן).

ואפשר לומר שהטור לא בא לומר שמותר כעין תער ממש, אלא רק לאפוקי שלא נגיד שמותר במספריים רק אם משאיר שיער בגודל שנקרא שיער, כגון שניתן לכוף ראשו לעיקרו (ויש בנקודה זו הרבה שיטות ופלפולים רבים מה נחשב אורך שערה, ואיך פוסקים בין הדעות בגמ’ בזה). ועל זה אומר הטור שגם אם קוצץ את השיער לאורך קצר מזה בכל זאת מותר לפי הרמב”ם אם עושה במספריים. ואז באמת לא צריך מקור לכך ברמב”ם, כי פשוט שזה מה שהוא בא לומר באמת.

ועיין ברמב”ם הלכות נזירות ה’, י”א: “נזיר שגלח שערה אחת לוקה בין בתער בין בזוג והוא שקצצה מעיקרה כעין תער וכן אם תלשה בידו לוקה אחד המגלח ואחד המתגלח שנאמר תער לא יעבור על ראשו ואם הניח ממנו כדי לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה שאין זה כעין תער”. ומכאן נראה כנ”ל, שההגדרה של כעין תער תלויה באם לא נשאר כדי לכוף ראשו לעיקרו. וא”כ אם הטור משתמש באותה ההגדרה הדין מובן, ואין בו חידוש.

יש להעיר שמדברי החינוך שנביא לקמן, מוכח שלמד ברמב”ם שמש”כ לגבי גילוח במספריים בפאת הראש לא מדובר בכעין תער, אלא דווקא כשנשארת חלק מהשערה.

הב”י סומך על דברי הטור האלה, ואומר שאף שחולקים על הרמב”ם לגבי גילוח פאות הראש במספריים, מ”מ נוכל ללמוד מהפירוש הזה של הטור ברמב”ם גם לדידן, שעכ”פ בזקן יהיה מותר גם במספריים כעין תער. וכך אכן פוסק בשו”ע (קפ”א, י’) [וכן כשמזכיר את ההיתר של הרמב”ם על גילוח פאת הראש במספריים, בסעיף ג’, גם כן מזכיר שמותר גם במספריים כעין תער].

אך עדין לא ברור איך הב”י למד את הגדר של כעין תער בהיתר הזה, אם כפשוטו או שקצת מהשערה נשארת עכ”פ. וייתכן שמזה שלא הביא שהטור והרמב”ם לפי”ז חולקים על ריב”ן שכתב שבמספריים נשאר משהו, משמע שסובר שלא חולקים זה על זה. ומצד שני אם לא פירש את הגדר אחרת, משמע שכל שהוא כעין תער מותר, גם אם ייקצץ לגמרי, ולכן קשה להוכיח.

והפרישה (אות ג’) כתב שכעין תער כולל גם קציצה סמוך לבשר, וכותב שם שאחרי כזו קציצה נראה כאילו גולח בסכין (כעין מה שכתב הריטב”א הנ”ל). וכן הש”ך (ס”ק ב’) כתב שכעין תער פירושו שמספר סמוך לבשר. וכך כתב גם בבית לחם יהודה (שמובא באוצר מפרשים על הדף). וכן מוכח מדברי הב”ח (אות י’).

ומפורש יוצא כך מהבה”ל ל-רנ”א, ב’, שאומר שבפאות הראש א”א לגלח לגמרי במספריים כמו בזקן, אלא צריך להשאיר כלשהו. ויוצא שבזקן מותר לגלח לגמרי (הוא גם מציין זאת בעצמו תוך כדי הדברים, רק שעיקר הדיבור שלו הוא על פאת הראש). וכן מוכח על דרך זו מהחכמת אדם פ”ט, ט”ז.

אך לדעת הבית הלל אם לא משייר משהו מהשיער זה איסור גמור של תער, גם אם עושה כן במספריים. וכן מוכח מדברי הרב פראנק (שמובאים בחלקת יעקב יו”ד סי’ צ’). וכן לשבט הלוי (ד’, צ”ו) פשוט שהגדר של כעין תער הוא לא שכל השיער נחתך לגמרי, אלא קרוב לכעין תער והביטוי הוא לאו דווקא, ומביא שם שכן שמע מהחזו”א. ואמנם הוא לא אומר זאת בדעת השו”ע, אך פשוט שזו דעתו ואין הוא בא לחלוק על השו”ע בלי להזכיר זאת, וייתכן שכך ירצה לדחוק גם באחרונים הללו, אם כי זה כבר יותר קשה.

וראיתי שמביאים שדעת רע”א שמציין בגיליון לתשובת שמש וצדקה היא גם כן להחמיר. אך זה אינו, כי בשמש וצדקה רק מביא בזה מחלוקת, ועיקר הדיון שלו שם הוא לגבי היחס בין ההלכה לקבלה בענין תספורת הזקן. אכן, בתשובות רע”א מכת”י סי’ ס”ג כתוב שלענין פאות הראש צריך להשאיר כדי לכוף ראשן לעיקרן. ומסתבר שהשיעור הזה יצא לו מזה שכתוב שם שאסור בפאות הראש מספריים כעין תער. וכנראה מבין שבזקן שמותר מספריים כעין תער זה עכ”פ כשמשאיר איזה אורך. וא”כ בראש צריך להשאיר יותר, ועל זה כתב כדי לכוף. ואם כך, מוכח שהוא מהמחמירים כאן.

והחת”ס (או”ח קנ”ד) אומר שקציצת הזקן במספריים באופן שמקצר את השערות מהשיעור של הגדרת ‘שערה’ (והוא שיעור פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו, וזה תלוי בפירושים השונים בנקודה זו, כנ”ל) עובר בלאו, כי זה נקרא השחתה והתורה לא הקפידה דווקא על תער אלא על השחתה. ויוצא מזה ברור, שאם מספר את הזקן במספריים כעין תער באופן שהתוצאה יוצאת כמו תער ממש, שעובר בלאו לפי החת”ס (וכ”כ החלקת יעקב יו”ד סי’ צ’ בדעת החת”ס). ונראה שהחת”ס לא רואה את עצמו כחולק על השו”ע (מזה שלא הזכיר שחולק), אלא כנראה מפרש כך בשו”ע.

עוד יש לדון האם ההיתר של מספריים הוא היתר גמור או שרק לא חייב מדאורייתא. כי הרמב”ם נוקט בהלכה ו’ לגבי גילוח פאות הראש במספריים לשון של היתר לכתחילה, ואילו בהלכה ז’ לגבי גילוח הזקן במספריים נוקט לשון של פטור, שמשמע שאסור מדרבנן מ”מ [ואף שבנידון זה לא כתב הרמב”ם שהכלל הוא שפטור זה פשוט אבל אסור כמו בהלכות שבת, ועיין בדברינו על כתובת קעקע שהבאנו שם שהלשון פטור זה היתר, מ”מ כאן יש שינוי לשון בתוך דברי הרמב”ם בהלכות סמוכות, וא”כ זה אומר דרשני].

והב”י (וכן בכס”מ) אומר שהרמב”ם סובר שגם בזקן זה היתר לכתחילה, והלשון לאו דווקא. אך החינוך (מצווה רנ”ב) אומר בדעת הרמב”ם שיש איסור לכתחילה בגילוח כעין תער, ובגילוח שאינו כעין תער מותר לכתחילה (ומזה נראה שמפרש ברמב”ם דלא כטור, כי הטור פירש על ההיתר של מספריים בפאת הראש שמדובר בכעין תער, והערנו על כך לעיל). ודעת המרכבת המשנה בדעת הרמב”ם שיש חילוק בין פאת הראש ששם יש היתר לכתחילה במספריים, לבין הזקן ששם יש איסור דרבנן; וכן דעת הצמח צדק (יו”ד צ”ג), עיי”ש טעמים לחילוק.

לעיל הזכרנו את הריטב”א שאומר שיש מידת חסידות שלא להתגלח במספריים כעין תער מפני החשד שיחשדוהו שהתגלח בתער.

בשו”ע פוסק כדבריו בב”י שיש היתר לכתחילה, ונראה שכן היא פשטות הפוסקים.

נקודה נוספת ששייך להעיר עליה כאן, היא דברי הת”ה (סי’ רצ”ה) שכתב: “שאלה. יש נידנוד איסור לגלח פאת הזקן במספרים או לאו. תשובה. יראה דיש מקום להחמיר אלא שאין העולם נזהרין בדבר. כתב בגיליון בתוספות בריש מסכת שבועות וז”ל יש נזהרין כשמספרים במספריים שאין עושין בתחתון כלום אלא בעליון כי חוששין שאם יעשו כלום בתחתון שמא יארע שלא יחתוך זוג העליון אלא בתחתון והוא כמו תער עכ”ל. והנה קשה מאד להיות נזהר בדבר זה אמנם נראה דנכון ליזהר שלא יספר פאת הזקן במספריים שהוא חדוד מאד דליכא למיחש שיחתוך התחתון ולא העליון אלא כשהוא חדוד מאד אבל אם אינו חדוד אי אפשר לתחתון בלי דבוק העליון הנראה לעניות דעתי כתבתי” [הכוונה היא שהחלק העליון של המספרים לא יכול לפעול כתער כי החלק התחתון מפריד בינו לבין הבשר. אך החלק התחתון יכול לפעול כתער בלי החלק העליון].

דבריו הובאו בב”י ובד”מ, ונפסקו ברמ”א בהג”ה (קפ”א, י’), וכעין דברים אלו כתב גם הריטב”א שהובא לעיל [ויש לציין שנראה שהחומרא הזו כמעט ולא ניתנת ליישום מבחינה מציאות].

לסיכום, ראינו שיש מחלוקת בהיתר של גילוח הזקן במספריים, האם הוא מותנה בכך שיישאר חלק מהשערה (ריב”ן וחת”ס) או לא (ריטב”א, ושו”ע לפי פשטות הרבה מפרשים). ראינו שדעת השו”ע היא שמותר להתגלח במספריים כעין תער, ואעפ”כ יש כנראה מחלוקת באחרונים האם הכוונה לגילוח השערות לגמרי מעיקרן ע”י מספריים (כריטב”א) או לא לגמרי (כריב”ן). 

כמו כן ראינו שני פירושים בהיתר של מלקט ורהיטני, האם זה תלוי בדרך העולם שלא להתגלח בהם, או שבהגדרה הפעולה שהם עושים לא נחשבת גילוח.

עוד ראינו שיש אומרים שהפטור במספריים בזקן הוא רק פטור מדאורייתא אך איסור דרבנן יש (לפי החינוך במספריים כעין תער, ולפי הצמח צדק והמרכבת המשנה בכל גילוח במספריים, ומשמע אפילו אם יישאר קצת מהשערה). עוד הבאנו שיש אומרים שאין גם איסור דרבנן, אך יש מידת חסידות שלא להתגלח במספריים כעין תער (ריטב”א).

ראינו גם שיש לחוש בגילוח במספריים שמא הגילוח ייעשה באופן של תער, ע”י הזוג התחתון, ולכן יש המלצה ברמ”א לגזור ע”י הנעה של החלק העליון בלבד במספריים.

כעת נבוא לדון במכונת גילוח.

מכונת הגילוח מורכבת מכמה סכינים מסתובבות, ובחלק מהדגמים – סכין רוטטת לצדדים, ומרשת מתכת החוצצת בין העור לבין הסכינים. בשאלת הפעולה הטכנית שמתבצעת בגילוח ניגע תוך כדי הרצאת הדעות השונות.

מעת שהגיעה מכונת הגילוח לעולם דנו הפוסקים האם מותר להשתמש בה או לא. החפץ חיים (בליקוטי הלכות למסכת מכות) כותב שאסור להשתמש במכונת גילוח (והוא למעשה התייחס למכונת גילוח לא חשמלית; מכונה חשמלית יוצרה לראשונה רק ב-1937). והנה לא ברור אם המכונת גילוח הישנה שדיבר בה החפץ חיים היתה מסוגלת לגלח באופן שלא נשאר כלל שאריות שיער. ואם נשאר קצת (כמו שכמה כותבים כדבר פשוט, למשל הרב עובדיה ביבי”א ט’, י’ אות י”ד), צ”ע למה אסר החפץ חיים. ואולי סבר שיש שיעור לכלשהו שצריך כדי שנגיד שאין השחתה, וצ”ב א”כ מהו השיעור המדויק [ובכל אופן ודאי שהח”ח אסר זאת מטעם תער, כי מצד מספריים דעתו היא שמותר לגלח גם כשלא נשאר אפילו כלשהו, כנ”ל מהבה”ל].

בשם החזו”א מביאים הרבה (למשל שבט הלוי הנ”ל ח”ד סי’ צ”ו) שהיה פשיטא לו שצריך שהמכונת גילוח תשאיר שאריות של שערות. לא מבואר (לפחות בשמועות שראיתי, אולי יש שמועות נוספות) אם מטעם שסבר שהמכונת גילוח היא תער, או מטעם שגם אם היא פועלת כמספריים, מ”מ גם במספריים אסור להשחית את השיער בלי להשאיר כלום.

החזו”א המציא את הבדיקה של קשקוש על היד עם עט, ואז לנסות למחוק את זה עם המכונה. ההיגיון הוא שאסור שהסכינים יחתכו סמוך לעור, כנ”ל, ולכן הבדיקה תראה האם הסכינים מגיעים עד העור. אם הדיו נמחק, סימן שהסכינים אכן מגיעים לעור והמכונה פסולה. ואם לא, סימן שלא מגיעים. מכלל הדברים עולה שאם ידוע שהמכונה שבאים לבדוק אכן משירה את כל השער כולו, אין טעם בבדיקה וודאי שאסור. ומי שבודק כך מכונה שידוע שמשירה את השערות לגמרי נראה שעושה תרתי דסתרי לפי החזו”א שהוא מקור הענין הזה [יש מקום לבדיקה כזו גם במכונה שמורידה לגמרי, לפי מה שנביא לקמן בשם הרב אוירבך, אך נראה שלא לפי החזו”א עכ”פ].

עוד יש שהביאו בשם החזו”א שכיוון שיש מכונות שאסורות למעשה צריך לאסור הכול מספק [ייתכן שבתורת גזירה, ונקודה זו לא כ”כ ברורה. וגם נראה שזה סותר את השמועה הקודמת שעסק בבדיקת מכונות. וגם יש שמועות שקבע היתר ואיסור לפי סוגי מכונות (כלומר שמות הפירמה). ועיין בספר הדרת פנים זקן שמביא שיש שאסרו את כל המכונות כי גם אם חלקן מותרות הדברים דומים ומשתנים וקשה לקבוע גדר ויטעו]. 

כנגד הבדיקה של החזו”א טענו שתי טענות הפוכות. האחת לחומרא, שגם אם הדיו לא נמחק זה לא אומר שהתער לא מגיע עד העור ממש. וגם אם במכונות שהיו בזמן החזו”א זה לא היה כך, מ”מ כיום המכונות מגיעות להסרת השיער לגמרי בעזרת משיכת השיער החוצה מן העור, ואחרי חיתוכו שארית השיער חוזרת אל תחת שכבת העור ולא נראית עוד [לפי מה שמתאר הרב רוזן במאמרו במתר מכון צומת זה מצוי לאו דווקא במכונות עם התקן של lift and cut, שזה התקן הרמה שמרים את השערה, אלא גם בלי זה, וההתקן הזה רק משפר את התהליך]. וא”כ ייתכן שהסכין לא תיגע בעור, ולכן גם לא תמחק את הדיו, ובכל זאת לא יישאר כלום מהשערה.

ולאידך גיסא, לקולא, טענו גם שמכונת גילוח חמה בעקבות ההפעלה, בצירוף החיכוך עם העור, עשויה למחוק דיו מהעור גם בלי הסכינים, פשוט ע”י החיכוך של הרשת הקדמית עם העור (יצחק ירנן ח”א עמ’ תמ”א). ויש שטענו שגם כשהמכונה כבויה החיכוך הזה יכול למחוק דיו.

על דרך דברי החזו”א (וכנראה גם הח”ח) סבר גם הרב פראנק (הר צבי יו”ד קמ”ג, ובתשובה שלו אל בעל החלקת יעקב, שמובאת בחלקת יעקב יו”ד צ’). בדבריו בהר צבי יש קיצור נמרץ וקשה להבין את שיטתו (ועיקר הדיון שם הוא האם במכונה חשמלית יש היתר של גרמא, ומעלה שם לאיסור, ונראה שנקודה זו מוסכמת לכו”ע). אך במה שמובא בשמו בחלקת יעקב מתבארת שיטתו יותר, שסובר כנ”ל, שמבחן התוצאה הוא המדד, כי גם במספריים כעין תער אסור לחתוך בלי להשאיר מהשערה.

אלא שמתחדש שם לפי הרב פראנק פירוש חדש בדעת ת”ה הנ”ל; כי בפשט ת”ה בא לומר שאם יחתוך עם החלק התחתון (כלומר הקרוב לעור) של המספריים בלי החלק העליון זה יהיה תער כי יש כאן פעולה של סכין רגיל. אך לפי הרב פראנק כוונת הת”ה היא שאם התחתון יחתוך לבד הוא עלול לחתוך סמוך לפני העור ממש, בלי להשאיר כלום מהשערה, ואז תצא תוצאה של כעין תער. במספריים אין הבדל בין הפירושים הללו, אבל במכונת גילוח יש הבדל, כי הרב פראנק תופס שמכונת גילוח מבחינת הפעולה שלה היא כעין מספריים, ולכן גם אם היא מגיעה לתוצאה של גילוח חלק לגמרי, סו”ס זה מספריים. ולכן אם היינו מפרשים בת”ה כפירוש הפשוט בלי הרב פראנק היה יכול להיות שבמכונת גילוח יהיה מותר גם אם הגילוח לא מותיר שאריות כלל, כי סו”ס זה נעשה בכלי שנחשב מספריים (ועל דרך דברי הריטב”א הנ”ל). אבל לפי הפירוש של הרב פראנק בהגדרה זה אינו, כי לפיו ת”ה בא לתת מדד בתוצאה ולא בפעולה, ובדרך כלל מספריים לא מגיעות להסרת השיער לגמרי כי הפעולה שלהן כולל תנועה של שני חלקים והשיער נחתך ביניהם, אז בהגדרה הוא לא יכול להיחתך סמוך לעור. אך אם רק החלק התחתון של המספריים חותך, אפשר להגיע לתוצאה של עור חלק [ובאמת צ”ע על הפירוש הזה בת”ה, למה להגיע לאיסור מצד שגם במספריים אסור אם חותך לגמרי, כשאפשר לבוא בפשוטו מצד תער גמור. וכנראה סובר שאין משמעות לשאלה הזו, כי פשיטא ליה כריב”ן וא”כ מספריים שקוצצות הכול או תער שחותך הכול זה היינו הך].

[וזה דלא כרב רוזן במאמרו שנמצא באתר של מכון צומת, שטען שהרב פראנק מודה שמעיקר הדין מותר לגלח במכונת גילוח שלא משאירה כלום, ורק לחומרא חשש כת”ה. וז”א, אלא האיסור לפיו הוא מעיקר הדין אם התוצאה היא שאין שערות כלל, ורק במספריים זה חומרא לחשוש שאכן יקרה כך. אך במכונת גילוח אם ודאי קורה כך זה לא חומרא אלא איסור מעיקר הדין]  

והרב פראנק שם אומר שכיוון שהמדד הוא התוצאה, אם אדם מתגלח במכונת גילוח ולא לוחץ חזק את המכונה אל העור מותר. וגם אם בפועל יקרה שיתגלח לגמרי בלי שאריות שיער, אם הוא לא כיוון לכך מותר כי זה לא פ”ר כי לא לחץ את המכונה אל העור. ועל דרך זו העתיקו כמה פוסקים (עיין יבי”א ח”ט סי’ י’ אות ט”ו והלאה) את הגדר הזה של היתר להתגלח בלי ללחוץ את המכונה לעור. ומביאים מהרב אוירבך (עיין בהערות בהליכות שלמה תפילה עמוד י”א) שמפקפק בזה כי א”א לומר על זה שאינו מתכוון. וכנראה כוונתו שאם סו”ס מתכוון להתגלח כמה שיותר (ולא רק שניחא ליה אם מצליח) כי בזה הוא עוסק, גם אם לא לוחץ את המכונה לעור נחשב מתכוון. וצ”ב בזה עוד.

בכל אופן חשוב להבין שההיתר של הרב פראנק בנוי על כך שאחרי הגילוח אמורות להישאר שאריות של שיער (ורק הוסיף שאם לא מתכוון לא עובר איסור אם זה לא פ”ר). אך אם בפועל הרגילות היא שאחרי הגילוח לא נשארות שאריות אין שום טעם בהיתר הזה לפיו. ולא משנה אם זה מצד התקן ליפט אנד קט או גם בלעדיו, כי הנקודה לפיו היא התוצאה.

כנגד המחמירים הנ”ל מובא בתשובות והנהגות (ח”א סי’ תנ”ט) וכן בהליכות שלמה (תפילה עמ’ י”א) בשם ר’ חיים עוזר שמותר (כנראה זה היה דבר מפורסם בשם ר’ חיים עוזר להתיר מכונות גילוח). ובתשובות והנהגות מביא שלפי ר’ חיים עוזר מותר גם אם המכונה מגלחת לגמרי בלי שום שאריות, וזה בנוי על שיטת הריטב”א (הוא לא מביא שם את הדעות בשמם אלא רק כותב שיש לפרש שתי פירושים בגדר ההשחתה האסורה, וזה כעין מחלוקת ריב”ן וריטב”א שהזכרנו). והוא כותב שם מאוד בקיצור, אבל הגדר הוא שמותר (לפי ר’ חיים עוזר) מצד שהמכונה פועלת כמספריים, שבהם יש שילוב בין שני כלים כדי לחתוך, ולכן יש מקום לומר שגם אם השערות נחתכות מעיקרן מותר. הוא לא נכנס שם לסברות שהזכרנו לעיל מדוע בכלי שפועל ע”י שילוב של שני כלים אין דרך השחתה, אבל פשוט לו עכ”פ שההגדרה של כזה כלי הוא שיש בו שילוב של פעולת שני כלים.

[למעשה דעת התשובות והנהגות להחמיר כחפץ חיים וכחזו”א, שגם במספריים ממש, אם לא יישארו שאריות של שערות אסור, ולכן לפיו לא משנה למעשה איך המכונת גילוח עובדת בדיוק, האם כשני כלים או סכין יחידית, בכל מקרה ייאסר למעשה]

כלומר כדי להתיר צריך לסבור תרתי: גם לסבור כמתירים מספריים כעין תער לגמרי, כך שלא נשארות שאריות כלל (כפשט השו”ע כנראה, וכדעת הפרישה ועוד שהוזכרו לעיל), וגם לסבור שמכונת גילוח נחשבת כמספריים ולא כתער.

השאלה היא מה יגדיר מספריים לעומת תער. והנה בטעם החילוק בין מספריים לתער דנו לעיל, ואמרנו אפשרות שמספריים הם כלי שעושה פעולה עדינה, ואילו תער עושה פעולה גסה שנחשבת להשחתה. והכתב והקבלה אומר שמספריים משחיתות רק בצורה מקומית, ותער משחית חלקים נרחבים בבת אחת ורק אופן כזה נחשב השחתה.

לפי זה היה מקום לומר שהחילוק בין מספריים לתער לא צריך להיות חילוק כללי מוגדר, אלא ניזיל בתר טעמא ונבדוק על כל כלי האם הוא פועל בדרך השחתה או לא (לפי ההסברים שאמרנו). ואם נבדוק לפי זה את הדין של מכונת גילוח, היה נראה שלפי דרכנו שהמדד הוא פעולה עדינה או גסה – המכונה אסורה כי היא פועלת בצורה גסה, שהרי א”א לדייק ולספר איתה חלק נקודתי, או לעצב את שיער הזקן איתה. וזאת למרות שנזהה שהמכונה פועלת כשני כלים יחד, כלומר כמו הצורה החיצונית של מספריים, כי למעשה בפועל היא משחיתה. ואילו לפי הסברא של הכתב והקבלה היה נראה שהמכונה דומה למספריים, כי באמת אי אפשר בחדא מחתא לחתוך בה אזור גדול, אלא צריך להתמקד כל פעם באזור מסוים בזקן.

אך בתשובות והנהגות אומר שהמדד לחלק בין מספריים לתער הוא האם הם פועלים כשני כלים יחד או שיש רק סכין אחת. וכן מובא בקונטרס סם חיים בשם האג”מ (בתוך דברי הרב שריה דבליצקי שם). וכמדומה שכך כתוב בעוד אחרונים לדבר פשוט.

בדרך זו צעד גם הרב רפפורט הנ”ל [ואמנם הוא טען על פי דברי הכתב והקבלה שאין מחלוקת וכו”ע מודים שמותר לגלח עם מספריים בלי להשאיר כלום, ועל זה אמרנו שזה דוחק גדול. אך מ”מ יש לקיים דבריו אליבא דהסוברים שמותר כעין תער לגמרי], וייתכן שזה מתאים עם הטעם שלו (שהוא הולך עם הכתב והקבלה) כי נראה שא”א למצוא אופן שכלי פועל באמצעות חיבור של שני כלים ויחתוך הרבה בבת אחת (לפחות במה שמצוי כיום).

[אך מ”מ לא נראה שהוא הלך עם הטעם שלו לגמרי, כי הוא היה חלק מהיוצרים של המבחן שהיה מקובל במכון צומת שנזכיר לקמן. ואם היה הולך לגמרי עם הטעם היה צריך להיות שהמדד של שני כלים הוא רק סימן, אבל באמת מכונת גילוח היתה צריכה תמיד להיות מותרת מצד שהיא לא חותכת הרבה בבת אחת, ואין היגיון לשנות זאת אם מתברר שהפעולה הטכנית היא חיתוך ע”י סכין אחת בלבד. וכן לאידך גיסא, אם ייצרו מכשיר שיכול לחתוך חלקים נרחבים יחד למרות שהוא פועל ע”י שני כלים צריך להיות אסור לפיו. וצ”ב בדבר הזה, שממציאים גדר ונצמדים אליו למרות שהוא לא מתאים לטעם]

השאלה הזו (לפי האחרונים הללו) האם מכונת גילוח פועלת כשני כלים (כמספריים) או ככלי אחד (כתער) היא שאלה מציאותית. צדדי השאלה הם האם הלהבים שבמכונה חותכים בפני עצמם, כמו כל תער שחותך בפנ”ע, כאשר הרשת רק עוזרת להעמיד ולייצב את השערות; או שהחיתוך של השיער מתבצע בתווך שבין להבי המכונה והרשת, כאשר שני החלקים האלה משמשים כשני חלקי מספריים [ועיין לקמן שנציע אפשרות נוספת].

והרב רוזן כותב (במאמרו באתר מכון צומת) שבמכון היה מקובל לעשות לכל מכונה מבחן שבו בדקו האם היא מסוגלת לחתוך שערות ללא הרשת. מכונה שהצליחה לחתוך בלי הרשת הוגדרה כפסולה, ומכונה שלא הצליחה הוגדרה ככשרה. לאחר זמן, הם ביקשו ממהנדסי מפעל פיליפס לצלם באופן מיוחד את פעילות הסכינים בתוך המכונה. על פי הסרטון (שניתן לצפות בו באינטרנט, וכעת מצאתי אותו בקישור הזה) הגיעו במכון צומת למסקנה שהמציאות היא שגם במכונות שהוחזקו ככשרות הסכינים חותכות בלי הרשת, והרשת מתפקדת רק כמחזיק לשערה. כי הם טוענים שבסרטון רואים את הסכין חותכת כשהשערה נמצאת באמצע החריץ של הרשת, ולא צמודה לצידי הרשת. ומאז הם הפסיקו לתת כשרות למכונות על פי דגמים.

אך לדעת הרב יואל שילה בספרו ‘כעין תער’, ניתוח הסרטון בכלל לא צריך להוביל למסקנה לחומרא, אלא להיפך, לדעתו יש הוכחה מפרטים שונים בסרטון שבעצם ברור שהסכין חותכת יחד עם הרשת (אלא שבגלל בעיות של אור וצל החלק של הרשת שם לא נראה ברור).

כמו כן בתחומין מ”א יש מאמר של הרבנים ג’קטר שטוענים שיש סרטון עדכני יותר שממנו מוכח שהמכונה עובדת כעין מספרים, אלא שאין גישה חופשית לסרטון הזה. וכן הם מפנים לדברי מומחים מטעם החברות של המכונות שאומרים כן.

ולכאורה יש לומר שגם אם אכן השערה לא נחתכת בין הסכין לרשת, מ”מ כיוון שהסכין צריכה את הרשת לפחות בתור כלי עזר לתפוס את השערה, זה ייחשב כפעולת מספריים – שהגדרתה היא שימוש בשני כלים יחד כדי לחתוך – הגם שהשערה לא נחתכת דווקא בין שני החלקים.

לכאורה לפי ניתוח הסרטון ע”י הרב רוזן נפל פיתא בבירא; אך הרב רוזן כותב שם שאעפ”כ יש להתיר מצד שלמראית העין נראה שהמכונת גילוח משתמשת בסכין וברשת יחד כדי לחתוך, וההלכה נמדדת לפי מראית העין ולא לפי מיקרוסקופ או מצלמות מיוחדות. ומסיים שהסברא הזו צריכה הכרעה של גדולי הדור.

ויש לציין שכיום (תשפ”ד) באתר של מכון צומת יש הכשר למכונות שנמדד שם לפי השאלה האם המכונה חותכת סמוך לעור או לא. והדבר צ”ע מדוע זה מדד להיתר או איסור, והרי זה היה נכון לפי החזו”א שרצה שיישאר קצת מהשערה, ואמרנו לעיל שע”כ אם התוצאה של הגילוח היא שאין כלל שערות אין טעם בבדיקה כזו. ובודאי שהמכונות החדישות כולן מגיעות לכזו תוצאה. ורק לפי מה שנגיד בסמוך בשם הרב אוירבך יש מקום למדד כזה.

סברא נוספת להיתר היא דעת הרב אוירבך (מובא בהערות בהליכות שלמה תפילה עמ’ י”א), שאמר אותה על דרך אפשר, או ליישב מנהג הציבור, אך למעשה לא סמך עליה; והיא שכיוון שבמציאות השערה לא נחתכת סמוך לעור, אלא השערה נשלפת החוצה מהעור, נחתכת קרוב לעור (אך לא ממש בנגיעה בעור) וחוזרת אחר כך לתוך העור, וכך למעשה מתקבל עור חלק, לכן החיתוך לא נחשב כעין תער אלא כמספריים שמשאירות חלק מהשערה, ורק אחר כך השערה חוזרת ומתכסה (וזה יהיה היתר גם לדעת ריב”ן ודעימיה) [בפועל דעת הרב אוירבך שיש כאן ספקות לא מוכרעים ויש להחמיר מספק כי זה ספקא דאורייתא].

היתר נוסף מובא בספר מגד גבעות עולם (עמ’ צ”ה) בשם הרב פיינשטיין, שגילוח במכונת גילוח לא נחשב לגילוח-הלכתי, שהוא חיתוך בסכין, אלא כתישה, וזו פעולה אחרת שלא נאסרה. וצ”ע בסברא הזו, ופוסקים אחרים לא סוברים כך [עיין גם בשבט הלוי הנ”ל (ד’, צ”ו), שמתייחס לסברא זו ודוחה אותה בשתי ידיים].

היתר נוסף אומר הרב רבינוביץ’ (מלומדי מלחמה סי’ קכ”ב), ולפי דעתו מותר להתגלח במכונת גילוח כי דרכה לעקור את השערות מעט מעט ולא הרבה יחד כמו תער. ויש בזה שני חילוקים מההיתר שנזכר בדברי הרב רפפורט. אחד, שלפי הרב רבינוביץ’ אפשר להשתמש בהיתר הזה גם בלי להגדיר שמכונת גילוח פועלת באמצעות שני כלים כמספריים (כלומר גם אם ניתוח הסרטון של פיליפס הוא כדברי מכון צומת). ודבר שני, שהוא לא בונה זאת על הכתב והקבלה שמסביר כך את החילוק שבין מספריים לתער, אלא הוא מדמה זאת למלקט ורהיטני. לדעתו ההיתר של מלקט ורהיטני הוא זה שבכלים אלו לוקטים את השערה אחת אחת ולא הרבה יחד (ואת ההיתר של מספריים לומד כריב”ן, שמספריים משאירים שאריות).

ראייתו מדברי הרמב”ן שהוזכרו לעיל, שאומר על מלקט ורהיטני: “למעט המלקט במלקט שיש בו השחתה ואין בו גילוח דכל שער ושער מלקטו ועוקרו לעצמו”. והוא לומד שעיקר הטעם ברמב”ן הוא קציצת שערה יחידית בכל פעם. ועל זה אומר שהמכונת גילוח גם היא קוצצת כל פעם רק מעט שערות, ולכן היא מותרת כמלקט ורהיטני. עוד מוסיף שם שא”א לגלח במכונת גילוח את כל הגוף כי המכונה לא מצליחה לגלח שיער שהוא קצת ארוך, ולכן יש היתר לגלח בה. והוא לא מסביר את הנקודה האחרונה, אבל זה כנראה בנוי על מה שהוא מגדיר שמלקט ורהיטני הם רק עוזרים לתספורת ואינם עיקר התספורת, וכך גם מכונת גילוח רק עוזרת, וראיה שא”א לגלח בה את כל הגוף או זקן ארוך קצת.

וכל דבריו קשים מאוד. ראשית, גם לפי ההבנה שלו ברמב”ן הרי מכונת גילוח מורידה בכל רגע כמה וכמה שערות, ומאן מפיס אם במספריים חותכים יותר שערות ממכונת גילוח או פחות, וכמובן שתלוי בגודל של המספריים וכו’. ואם בכל מקרה חותכים יותר משערה אחת אין מקום לדייק היתר מהרמב”ן, ומכונת גילוח צריכה להיות כמספריים (ואמנם יש מקום להתיר גם כך, אבל לא מצד הדמיון למלקט ורהיטני). ועוד, שההבנה ברמב”ן לא מוכרחת וכתבנו שנראה שהפשט הוא כמאירי שהנקודה היא שלעקור זה לא כמו לגלח. ועוד, שלא ברור התנאי שהוסיף שצריך להיות דבר שאפשר לגלח בו את כל הגוף (ואת שיער הראש וזקן כשהוא ארוך), ואין לזה מקור.

ובלי דברי הרב רבינוביץ’ נראה פשוט שהיתר של מלקט ורהיטני לא שייך כאן, כי אם ההיתר הוא מצד שאין הדרך לגלח בהם, כמש”כ בריב”ן, הרי שבמכונת גילוח ודאי הדרך לגלח. ואם ההיתר הוא מצד שאין בזה גילוח כי זה עקירה ולא חיתוך, כמש”כ במאירי, הרי שבמכונת גילוח זה לא עקירה אלא חיתוך (וכ”כ כעין זה בשבה”ל) [והערנו לעיל שלא ברור למה הרמב”ם השמיט את ההיתר של מלקט ורהיטני, אך מ”מ אולי למעשה אי אפשר בכלל לסמוך על כזה היתר שלא הובא ברמב”ם, וגם הטור ושו”ע לא הביאו].

עוד יש להעיר מצד המידת חסידות שהזכירו ת”ה והריטב”א, האם זה שייך במכונת גילוח. אם נתפוס כהבנה של הרב פראנק שהמידת חסידות היא לא להגיע למצב שהמכונה תחתוך לגמרי בלי שאריות, ודאי שזה שייך במכונת גילוח. אלא שהערנו שלפי זה במכונות הרגילות שלא משאירות שערות הכול אסור מדינא ולא ממידת חסידות. וזה יהיה נ”מ רק באופן שבאמת באיזה אופן מתגלח בלי להוריד את כל השערה לגמרי, ומ”מ יכול טכנית לחתוך עם המכונה לגמרי [צ”ע אם יש כזו היכי תימצי במציאות. כי לא ברור שהמכונה שמוכרים היום שלא מורידה לגמרי, בהכשר הרב גרוס, יכולה באיזה אופן כן להוריד, אם לוחצים חזק וכדומה].

ואם נתיר לגלח במכונה לגמרי, החומרא של ת”ה ודאי לא שייכת כי לא שייך שפתאום המכונה תחתוך באופן שהוא לא מוגדר כמספריים (למדמים מכונה למספריים).

וכן החומרא השניה שמוזכרת בריטב”א, שיחשדו בו שגילח בתער ודאי לא שייכת כיום שכל כך מצויות מכונות גילוח.

לסיכום, ההיתר להתגלח במכונת גילוח של היום, שמורידה הכול, בנוי על המתירים לגלח במספריים כעין תער לגמרי [הפוסקים התירו לגלח באופן שמשאיר קצת אבל זה לא מעשי במכונות של היום, וגם בפועל לא עושים כך, ואנחנו באים להסביר את הנוהגים לגלח למשעי]. בנוסף, ראינו שיש מחלוקת האם להגדיר את המכונה כמספריים או כתער, והדבר תלוי בעיקר בשאלה האם להבי המכונה חותכים בעזרת ההתנגדות של הרשת או גם בלעדיה, וזו שאלה שלא מספיק ברורה במציאות.

עוד אפשרות העלנו שעצם זה שהסכינים נצרכות להחזקת השערה ע”י הרשת (שזו נקודה מוסכמת) יכול להחשיב את המכונה למספריים.

וכל זה לפי האחרונים שמגדירים את ההבדל בין מספריים לתער באם זה כלי אחד או שניים. אך רצינו לטעון שלכאורה צריך ללכת בתר הטעם, כי בתורה אין חילוק בין סוגי הכלים, וכתבנו שי”ל שהטעם לחלק הוא אם זו פעולה עדינה או גסה, ושלפי”ז יש לאסור את כל מכונות הגילוח גם אם הן פועלות כשני כלים. ואפשרות שניה שבה הולכים בתר הטעם היא לפי הכתב והקבלה שמחלק בין דרך השחתה שאפשר לגלח בה הרבה יחד לבין דרך שאיננה השחתה שבה חותכים מעט שערות כל פעם כמו במספרים, ולפי זה מכונת גילוח תהיה דומה למספרים.

היתרים נוספים, שהם בגדר דעות יחיד, שהבאנו הם: הצעה של הרב רוזן להסתכל על פעולת המכונה כמספריים למרות שהלהבים חותכים בלי הרשת, כיוון שהולכים לפי מראית העין בלי להיזקק למכשירים; היתר של הרב אוירבך מצד שבשעת החיתוך השערה לא נחתכת לגמרי, אף שאח”כ היא חוזרת ונכנסת לתוך העור; היתר של הרב פיינשטיין מצד שהמכונה כותשת את השיער ולא חותכת; היתר של הרב רבינוביץ’ מצד שהמכונה נחשבת כמלקט ורהיטני ולא כתער, כיוון שאין בכוחה לגלח הרבה שערות יחד כתער, ואין בכוחה לגלח את כל שערות הגוף (בלי שיקצרו אותן קודם הגילוח).

לא נראה שיש שינוי בכל זה בין מכונות עם התקן ליפט אנד קט לבין אחרות.

יש לציין שההוראה הרווחת בין גדולי הרבנים היא להחמיר (כך בכמה ספרים שחלקם צוטטו לעיל, וכך במודעות וספרי ליקוט שונים), ובכללם הבאנו את הרב אוירבך. ודעת הרב עובדיה וכן דעת הרב יצחק יוסף לכתחילה להחמיר ורק במקום הדחק להקל (ולפחות ברב עובדיה כתוב שזה בצירוף התנאי של לא ללחוץ את המכונה לעור, אך כתבנו שכיום זה לא שייך לכאורה, גם במציאות שלא עושים כך, וגם שכיום המכונות מורידות הכול גם בלי ללחוץ לעור). מאידך, מנהג רבים, כולל בחורי ישיבות, גם חרדים, להתגלח. עוד יש לציין שיש מכונה ע”פ הכשר הרב גרוס שפועלת כך שבפועל נשארים זיפים קטנים, והיא מותרת ודאי (אולי לא לפי החת”ס הנ”ל).