שבת סימן נ"ח

בענין מחיצה המתרת

א.

ר”א ורבנן נחלקים במש’ (קכ”ה:) האם מותר לפקוק בפקק החלון שאינו קשור ותלוי, ור’ יוחנן אומר שנחלקו האם מותר להוסיף על אוהל עראי. ולפי רש”י (בייחוד לגירסת רש”ל שם בגליון) מיירי באוהל, כי מיירי בחלון שבגג, וכן נראה מהרא”ש בדעת רש”י. והר”ן כותב שלפי רש”י מיירי בחלון שבקיר, אך בדעת רש”י נראה פשוט כרא”ש, לפי דברי רש”י עצמו בקל”ז:, שעל אותה גמ’ של פקק החלון, כמו אצלנו, אומר “כגון ארובת הגג”.

אך תוס’ חולקים על רש”י ואומרים שיש מחלוקת בין ר”א ורבנן גם במחיצה ולא רק באוהל, והוא במחיצה המתרת. ומביאים ראיה מעירובין שהגמ’ שם אומרת שאסור לבנות דופן שלישית של סוכה ורק רביעית מותר, וקוראת לזה (לשלישית) עשית אוהל עראי לכתחילה (ולרביעית יוצא שהגמ’ קוראת תוספת אהל עראי).

ונראה שרש”י יתרץ שבסתם מחיצה שאיננה ענין לגג, באמת אין דין אהל עראי שאסור לבנותו, אך מחיצות סוכה אינן סתם מחיצות אלא מחיצות שמכשירות ונותנות שם של גג (סכך, בנידון ההוא) למה שמאהיל עליהם, ולכן כלולות בגזרת אהל עראי. ויותר יש להסביר שבאמת במחיצות אין כלל איסור מצד עצמן אלא שהסכך כל זמן שאין בו הכשר הלכתי הוא כמו כל אוהל שלא עשוי להגן שמותר לבנות מלמעלה למטה, וכך המציאות שם שהסכך כבר עשוי לפני הדפנות שהרי מדובר שבעצם יצירת הדופן השלישית הסוכה נהיית כשרה. ויצירת הדופן נותנת חשיבות הלכתית לסכך, וי”ל שהחשיבות הזו שקולה לחשיבות של גג העשוי להגן.

ויצא מזה שלפי רש”י בגג העשוי להגן לא יועיל השינוי של מלמעלה למטה. אך קשה שבגמ’ רואים שכשרוצים לעשות אוהל מעל מת אפשר לבנות אותו מלמעלה למטה, שכתוב שיושבים וחם להם ומביאים מחצלת וכו’. וצ”ל לפרש”י ששם שאני שעושה היכר ושינוי גדול ורק כך מותר, אך רק מצד הדרך בנין לא היה מותר. ותוס’ שם אומרים שההיכרים נצרכים כי לצורך המת לא רצו להתיר ולכן עושים היכרים שיראה לצורך החי. אך לפי רש”י י”ל שההיכרים נצרכים לא בשביל לאפוקי מזה שעושים בשביל מת אלא כנ”ל, שלולא זה באמת גם לצורך חי אסור לבנות אוהל העשוי להגן מלמעלה למטה. ובאמת יוצא מרווח לפרש”י שרק בענין אוהל שאינו עשוי להגן שמענו בגמ’ בביצה את ההיתר של מלמעלה למטה.

ולפי תוס’ צ”ע, שעיקר פלוגתא דר”א ורבנן לפיהם הולכת על מחיצה ולא על אהל, כמו שמפורש בדבריהם, וכאן זה לא מחיצה המתרת כלל.

וצ”ל שהעיקרון הוא כמו שכתב הר”ן בדעת רש”י, שהר”ן מפרש בדעת רש”י שמדובר בחלון שבקיר ולא למעלה בגג, אף שלפי רש”י לא שמענו בכלל על מחיצה המתרת שאסורה משום אוהל, ואדרבא, מפורש בדבריו שרק בגג גזרו אהל עראי. ואומר שהעקרון במחל’ ר”א ורבנן הוא שלפי ר”א אסור להוסיף על כל דבר שאסור לעשותו לכתחילה ולפי רבנן מותר. ובבית של קבע כמו במקרה של פקק החלון, האיסור לבנות לכתחילה מובן מאליו ואין מה לדבר בו, ורק לגבי מחיצה המתרת התחדש בתוס’ שגם שם יש איסור לבנות לכתחילה. ועל גבי זה תחזור המחל’ של ר”א ורבנן האם מותר להוסיף.

ב.

והנה מבואר בדברי התוס’ שמותר להוסיף על מחיצה המתרת רק  לאחר שהמחיצה עשויה כבר באופן שמתירה בפועל. שכתבו וז”ל: “דופן רביעית אינה אלא תוספת בעלמא הואיל וכבר הסוכה היתה כשרה”.

אך במהר”ם שמובא במרדכי (ומובא בב”י ונפסק ברמ”א ב-שט”ו, א’) כתוב שאם המחיצה המתרת היתה פרוסה מבעו”י טפח מותר להמשיך ולפורשה עד הסוף. וברור שזה חולק על התוס’, לא מבעיא בפשט דבריו שמיירי במחיצה מלמעלה למטה, שאין שום שם של מחיצה המתרת כשפרוסה מלמעלה למטה טפח. אלא גם בפרוסה מן הצד טפח בגובה י’ נראה שזה דלא כתוס’. ופמ”ג כתב שבכה”ג אין חידוש במהר”ם ביחס לתוס’, וביאר תהילה לדוד (ס”ק ג’) שמצאנו בלחי שקיי”ל שהוא משום מחיצה, מחיצה ברוחב טפח. אך נראה שזה עדיין חידוש, ולא כתוס’, כי מה לי בכך שמצאנו כזו מחיצה בעלמא, סו”ס כאן צריך רוחב ד’, ובפועל אותו המעט שהיה פרוס מן הצד לא הספיק כדי להתיר, לפני שפרס את המחיצה עוד. ותוס’ כנראה למדו את דינם מזה שהגמ’ חילקה בין דופן שלישית לרביעית ואם כמהר”ם שמספיק טפח, שתחלק הגמרא בין טפח ראשון לשאר הסוכה.

ונראה שמהר”ם יתרץ שכל דופן נידונית בפנ”ע ולכן א”א לחלק בין דופן שניה, שהיא רק תוספת על הראשונה, לבין דופן ראשונה, כי השניה גם כן מתרת וכל דופן נידונת בפנ”ע, ולכן זו מחיצה המתרת מתחילתה ולא תוספת. ואף שעדיין היה אפשר לחלק בתוך אותה מחיצה (אפי’ הראשונה) בין טפח ראשון לשאר המחיצה, יגיד מהר”ם שגם לטעמיך קשה, כי בדופן שלישית אין צריך את כל הדופן, והיה אפשר לחלק גם לפי תוס’ בין הנצרך להתיר בדופן שלישית לשאר הדופן. אלא מאי אית לך למימר שמילתא דפסיקא נקט לחלק בין דופן לדופן ולא בתוך אותה דופן; לדידיה נמי נגיד כך.

ובסברא תוס’ מובן, שגדר האיסור זה לבנות מחיצה חשובה, שמתרת, ולכן עד שלא נשלם ההיתר של המחיצה נחשב לאיסור ולא לתוספת המותרת. אך לפי מהר”ם צ”ע בסברא, מה עושה הטפח הזה שאין לו משמעות הלכתית, וכ”ש במלמעלה למטה.

וי”ל שלפי מהר”ם באמת אין כאן סברא טובה כמו לתוס’, אלא זה חילוק של צורת התקנה, שעיקר התקנה נסובה על אוהל למעלה, ולא רצו להחמיר בגזירת מחיצה המתרת יותר מבגג שהוא העיקר. ובגג דנים לפי טפח, שכן שעורי אהלים בטפח. ולפי תוס’ אין חשיבות יותר לגזרת גג מלגזירת מחיצה המתרת, וכל אחד נידון לפי גדריו.

וההוכחה של המהר”ם שגג זה עיקר הגזירה היא מעצם העובדה שאין גזירה בכל מחיצה (כלומר, גם בשאיננה מתרת), ולעומת זאת בגג גזרו על כל גג. וגם עיין בביצה ל”ב: שרואים במהלך הסוגיא שגזרת גג עראי חמורה מגזרת אצטבא (ששם זה גם באופן שלא בא להתיר), שלכן לא השיב לו מתחלה שמשום כבוד הבריות לא גזרו. ומשמע שגזרת גג לא נדחית מפני כבוד הבריות ואצטבא כן [וצ”ע באמת בסברא למה העמידו גזירת גג במקום כבוד הבריות. ואולי לא מוכרח ולמסקנה גם גזרת גג לא העמידו]. 

Scroll to Top