דעת הר”ן שאסור לבטל כלי מהיכנו לשעה, אא”כ יש הפסד מרובה (שאז מותר בבכ”מ לשעה ואסור בכל היום). ובר”ן משמע שגם אם יכול לנער מיד יש בכ”מ. ופלא מה שכתב המ”ב בשמו (ב-רס”ו, כ”ז) שרק כשצריך לשהות איזה זמן אסור, ובאפשר לנער מיד מודה שמותר.

ובדעת הרשב”א, הנה מתחילה כותב בפשטות כר”ן, ומקשה על עצמו מסל שכופין לפני האפרוחין, שהגמ’ מגיעה למסקנה שאין בו משום בכ”מ [וזו ראיה נגד המ”ב, כי בסל אין שהות זמן שא”א לנער, אלא יכול לנער בכל רגע שירצה. וגם הר”ן מקשה על עצמו מזה]. ומתרץ ששם או שיש הפסד מרובה, ולכן מותר לבטל לשעה (ההפסד מרובה הוא שהסל משמש שיגיעו האפרוחין לקן, ואם יתפזרו יאבדו), או ששם קיל טפי כי אפ’ ניעור לא צריך כיוון שעשויים לרדת מעצמם וזה נקרא שבכלל אין כאן בכ”מ. אלא שאח”כ הרשב”א מקשה למה לא ישים את הכר תחת השליפי זוטרי, הרי יכול ליטלם בכל עת שירצה. וזה פלא, שהרי שם בסמוך אמר שאסור לבטל כלי מהיכנו אפ’ לשעה.

וצ”ל שחוזר בו מכל מה שכתב לעיל, אף שקשה כי לא נראה בלשונו שבא לחזור בו, ומסביר הסבר חדש [עיי”ש שאסרו משום שעושה הצלה ובהצלה חוששים שיביא כלי דרך רה”ר, אך במקום הפסד לא גזרו גזרה זו].

ויש ראיה להסביר כך ברשב”א, כי אמרנו בשמו שני תירוצים לסל לפני האפרוחין שמתאימים לשיטת הסוברים שאסור לבטל כלי אפי’ לרגע גם כשאפשר לנער מיד. אך בדף קכ”ח אומר שהסיבה שמותר לכפות סל לפני אפרוחין גם למ”ד שאסור לבטל כלי מהיכנו היא שיכול להפריחם, אז נראה שחזר בו.

לשונו ב-קכ”ח היא: “דהתם לא קיימי אפרוחין אלא לפי שעה ויכול הוא להפריחן”. והיה אפשר לדחות את הראיה משם, ולדחוק שיש כאן שני טעמים: שלא קיימי אלא לפי שעה, וזה רומז לתירוץ שלו הנ”ל שהם עשויים לרדת מעצמם, ועוד, שגם יכול להפריחן. אך אם נסביר שחזר בו הלשון מרווחת יותר, שיש כאן רק טעם אחד שיכול להפריחן, ולכן זה רק לפי שעה. ולהסביר שכתובים כאן שני טעמים שונים הוא דוחק, וגם לא מובן לפ”ז מדוע נקט בכלל את הטעם של יכול להפריחן בעצמו, כי לפי הר”ן וסברת הרשב”א בתחילת דבריו אין זה טעם להיתר.

ודעת הג”א שמותר לבטל כ”מ לשעה. וכן פוסק מג”א ב-רס”ה, ומסביר שהג”א מודה שאסור אם יש זמן שא”א ליטול גם אם ירצה לנער. ומחה”ש ב-רס”ה אומר שמסקנת מג”א להקל כהג”א משורת הדין, אך יש להחמיר לכתחילה כר”ן, וב-רס”ה פוסק כהג”א לגמרי, בגלל שיש שם עוד צירוף לקולא. ובזה מסביר למה ב-רס”ו לא פוסקים כהג”א. אך מדברי מ”ב הנ”ל נראה שמתרץ את הסתירה במג”א לא כמחה”ש, אלא שב-רס”ו צריך בהכרח לשהות קצת ולכן אסור (אלא שפלא שמביא זאת בשם הר”ן, כנ”ל). מ”מ להל’ נראה במ”ב שתמיד אם לא צריך בהכרח לשהות איזה זמן אלא יכול לנער מיד מותר, וכן הבין בו השש”כ.