רש”י ור”ן אומרים שההבדל בין תולדות האור לתולדות חמה הוא שאין דרך לבשל בתולדות חמה, ובתולדות האור הדרך לבשל. ולכאורה פלא, שהגמרא אומרת שהמבשל בצד מיחם חייב, וכי דרך בישול היא זו לבשל בצד מיחם. וכן עוד דוגמאות שיש בפוסקים, כגון בישול של רוטב על גבי דבר מאכל חם.

ויש לומר שיש שינויים שרק נראים לא רגילים אך זה רק מצד הרגילות של אנשים, אך אם באיכות הפעולה אין נ”מ, זוהי מלאכה גמורה מן התורה. ואמנם גם בשינויים שנחשבים שינויים ואין עליהם חיוב דאורייתא יוצאת בסוף מלאכה, כמו בורר בקנון ובתמחוי, שודאי בסוף בורר, שאל”כ לא עשה כלום. מ”מ בגלל שעשה זאת באופן כזה שקשה לעשות בו את המלאכה, ובד”כ התוצאה יוצאת פחות טובה ופחות מהר וכדו’, זה שינוי באיכות הפעולה ולכן פטור. אך אם יברור במסננת טובה, אלא שאין עוד אנשים שבוררים במסננת זו מאיזו סיבה חיצונית (כגון מראה מוזר וכד’) פשוט שיהיה חייב ולא חשיב שינוי. וכ”כ צד המיחם וכדו’ אלה מקומות שכנראה מבחינת איכות הפעולה אין בכך שנוי, וזה שאנשים לא רגילים לבשל כך לא הופך זאת לשינוי. אך בישול בחמה כנראה זה בישול כזה שבו איכות הפעולה גרועה, גם אם בסוף זה יתבשל. 

וקשה על זה, שבמלאכת הוצאה יש הרבה שינויים שפטורים עליהם, ושם אין כל פגיעה באיכות ההוצאה, וכי מה אכפת לו לחפץ אם מוציאים אותו בצורה כזו או כזו, סוף סוף החפץ עובר מרשות לרשות.

ויש לומר שמלאכת הוצאה מוגדרת בתוס’ בדף ב’ כמלאכה גרועה, ועיי”ש בתוס’ שא”א ללמוד בהוצאה דינים בסברא כמו במלאכות אחרות שמדמים מילתא למילתא, וצריך פס’ על כל דבר. וכשאומרים מלאכה גרועה נראה בפשטות שהכוונה היא למלאכה שאין בה יצירה (וביותר רואים כך בדברי הראשונים הספרדים), ולכן א”א לדמות אבות ותולדות כמו בכל מלאכה שמבינים את עניינן לפי אופן היצירה או מהות הפעולה, וכך מדמים לה דברים. ומכוח זה יש לומר שההקפדה בהוצאה היא על עצם ההוצאה ולא על היצירה שנוצרת, כי אין כ”כ יצירה שנוצרת. וכיוון שההקפדה היא על עצם הפעולה, גם שינוי כזה שלא גורע באיכות הפעולה נחשב שינוי, ושינוי במלאכת הוצאה כן יקבע לפי הנוהג שבעולם.