צ”ע איך ייתכן שעירוי מבשל כדי קליפה, והלא זה לכאורה סותר את מה שעינינו רואות. וייתכן לומר שכשמדברים על עירוי כ”ר הכוונה שהמים נשפכים לתוך קערה בה מונח הדבר המתבשל כדי קליפה, וממשיכים לבשל אותו שם. ורק ע”י הצירוף של רגע הפגיעה עם השהייה אח”כ בתוך כלי שני יש בישול של כ”ק (שבכדי קליפה יש השפעה של רגע הפגיעה). אך אם הדבר המתבשל שמערים עליו יעמוד באויר אין בישול של כדי קליפה.

וקצת קשה מלשון הבה”ל לגבי דג טונינא שאומר שהוא מתבשל בהדחה מועטת, ומשמע שזה רק זמן קצר של רגע הפגיעה, ויש לדחות. ואולי יש לומר שכוונת בה”ל דוקא בקלי הבישול, ולא בכל ערוי, אלא שלפי”ז צ”ע למה כתבו תוס’ שלמ”ד ערוי כ”ר ככ”ר א”א לומר שהחידוש בקוליס הוא שמתבשל בערוי כ”ר, כי היה אפשר לומר שהחידוש הוא שאפ’ בלי השרייה אח”כ בכ”ש מתבשל.

ויש להביא ראיה לנ”ל מהיראים שהזכרנו בסימן הקודם, שאומר שהחידוש בקלי הבישול הוא שמתבשלים תוך זמן קצר מאוד בהכנסה לכ”ר, והוא שם פוסק שערוי כ”ר ככ”ר. ואם ערוי זה רק ברגע הפגיעה ותו לא הרי שאין שום חידוש בקוליס; אדרבא, ההכנסה לתוך כ”ר ודאי מבשלת יותר מערוי מכ”ר.

ולפ”ז יצא לנו שמה שכתבו שקוליס מבשל גם בעירוי כ”ש (ובסימנים הקודמים כתבנו שגם בכלים מאוחרים יותר הדין כן), הכוונה דוקא בצירוף שרייה, כי אם לא כן הרי התוס’ שהקשו למ”ד עירוי כ”ר ככ”ר מה החידוש בקוליס, והסבירו שמיירי בערוי כ”ש, היו יכולים לתרץ שקוליס שאני שברגע אחד מתבשל בעירוי, גם בלי שרייה אח”כ בכ”ש. ויצא מזה שהחידוש של היראים הוא חידוש גדול בדין קוליס, שרק לפיו יצא שמתבשל תוך רגע קט.