ברור מלשון היראים כמו שכתבנו בדעת הרמב”ם (בסימן י”ח, כשביארנו דעתו לגבי בישול בכ”ר) שאין נ”מ באיזה כלי מבשל, והכול הולך לפי המציאות. ואם מתבשל במציאות בכלי שלישי והלאה אסור. אלא שברמב”ם הוצאנו מזה יסוד לדעתו שכ”ר דרבנן (ועניינו גזירה שגם מה שלא מתבשל במציאות בכ”ר אסור לבשלו שם). והיראים לא מזכיר דבר מעין זה, אך אומר במפורש שלפי”ז גם כלי שלישי מבשל בדיוק באותה המידה שכ”ר מבשל, ולאו דוקא בקלי הבישול, אלא בכל המאכלים (ולקמן נסביר מה זה קלי הבישול לדעתו). ויש לחשוש בכלי שלישי כמו שהפוסקים הביאו לחשוש לכל דבר בכלי שני.

ונראה שהב”י ועוד פוסקים אחרונים לא ראו את היראים בפנים, כי הביאו אותו בתור מקור להחמיר בכ”ש בכל דבר, אבל לא בכלי שלישי. והאמת היא כנ”ל, שהוא כותב מפורש שיש להחמיר בכלי שלישי כמו בכלי שני. וצע”ג על הפוסקים, וצ”ע אם מעתה ישתנה הדין ונצטרך לחשוש גם בכלי שלישי לכל דבר, או שנגיד שקיבלו את היראים דוקא בכלי שני. ומסתבר כצד השני.

אך על היראים קשה, שהגמ’ אומרת שכלי שני לא מבשל, וכן שמותר לתת לתוך הקערה. ופשוט שהיראים יסביר שבד”כ לא מתבשל, אך בגלל שאנחנו מסופקים מה מתבשל ובאיזה כלי, נחשוש בהכול. אך עדין קשה מה השמיעה לנו הגמ’ בכך שכ”ש לא מבשל, כי בשלמא לפי הרמב”ם שסובר שכ”ר דרבנן קמ”ל שבכ”ש אין לחוש מדרבנן במקום שידוע שבמציאות לא מבשל (או אולי גם בסתמא). ולפי ראשונים אחרים י”ל שהגמ’ באה להשמיע את הסתמא דמילתא, שאין לחוש בסתמא בכ”ש, ולאפוקי מסברת היראים. אך לפי היראים קשה.

ונראה שלפי היראים הגמ’ רק באה להשמיע לגבי הנידון שם (מ’:) של שמן, שדוקא שמן לא מתבשל בכ”ש, וצ”ב.

ולענין קלי הבישול, הראשונים פירשו שלמ”ד ערוי כ”ר ככ”ר הגמ’ שאוסרת להדיח קוליס ומליח מיירי בעירוי מכ”ש, ואשמועינן שאעפ”כ בקלי הבישול מתבשל. ולמ”ד ערוי כ”ר לאו ככ”ר החידוש הוא שערוי כ”ר מבשל בקלי הבישול. אך היראים מסיק בתוך דבריו שערוי כ”ר ככ”ר, ואעפ”כ כותב שהחידוש בקלי הבישול הוא שלא מדיחים אותם בכ”ר, ולפיו א”א לפרש שהכוונה שאין מדיחים בערוי כ”ר. וא”כ צריך עיון מה החידוש לדעתו בקלי הבישול.

ונראה שהיראים נאמן לשיטתו שהכול הולך לפי המציאות, כמו שאין חלוקה אמיתית לכלי ראשון ושני וכו’ לדעתו וכנ”ל. וברור שאם אדם יכניס לרגע אחד דבר לא מבושל לכ”ר לא יתחייב משום בישול כי במציאות אין זמן מספיק לבישול [ואף שיש לומר שאסור לעשות כך כמו שאסור להפשיר כנגד המדורה במקום שיכול להגיע לבישול, מ”מ כאן צריך למצוא חיוב דאו’ כי הגמ’ אומרת שיש חיוב חטאת בקלי הבישול בהדחה]. ולכן מותר מהתורה להכניס כל דבר לתוך כ”ר לרגע, חוץ מקלי הבישול, כי קלי הבישול מתבשלים אפ’ בהכנסה של רגע אחד. ומשמע בלשון היראים שהחיוב הוא על בישול ממש ולא על הכשר לאכילה ע”י הסרת המלח. ועיין עוד בסימן הבא.