א.

נחלקו האמוראים (בעירובין פ”ז) האם הגזירה של ובלבד שלא יחליפו (ח’:) שייכת גם בין רשויות דרבנן, כלו’ שלא יעמוד במ”פ ויקח מהעומד ברה”י (או ברה”ר) ויתן לעומד בכרמלית (עיין בבה”ל בציור של המ”פ); או שהגזרה לא שייכת אלא במקום שהאיסור הוא דאורייתא. והראשונים נחלקו איך לפסוק; לדעת הרי”ף (בעירובין פ”ז) לא גוזרים זאת ברשויות דרבנן, וכן דעת הרמב”ם, כמו שהוכיח הרב המגיד (פט”ו ה”כ). אך דעת הראב”ד, בעה”מ, רא”ש ורשב”א שגוזרים. וברש”י ותוס’ כתוב גם כן שבגמ’ בדף ק”א., שהיא ההלכה ממנה הוכיח המ”מ את דעת הרמב”ם, מוכח שברשויות דרבנן מותר להחליף דרך מ”פ. וז”ל הגמ’ שם (מתחיל ב-ק’:): “דתניא ספינה אין מטלטלין לא מתוכה לים ולא מן הים לתוכה רבי יהודה אומר עמוקה עשרה ואין גבוהה עשרה מטלטלין מתוכה לים אבל לא מן הים לתוכה”. הרי שנקטו שם שהספינה לא גבוהה י’ ולכן אסור להכניס מן הים לתוכה, אך אם היתה גבוהה י’ היה מכניס לספינה דרך מקום פטור והיה מותר כי מכרמלית לרה”י זה דרבנן ודרך מ”פ מותר להחליף ברשויות דרבנן. ותוס’ כתבו שמ”מ זה לא דוחה מהלכה את השיטה בעירובין שחולקת, כי גם לה יש תנאים להסתמך עליהם.

ויש להקשות, שלכאורה בגמ’ בדף ק”א. כתוב חידוש גדול יותר מהעובדה שמותר להחליף בין רשויות דרבנן, והמ”מ היה צריך להוכיח ברמב”ם חידוש גדול יותר, כי להחליף פירושו שאדם עומד במ”פ, אך שם מיירי שהאדם עומד ברה”י (בספינה) וממלא מהים דרך מ”פ בלי מנוחה באמצע, וכה”ג ברשויות דאורייתא זה חיוב גמור; וכך מפורש במ”ב ובשעה”צ (בסי’ שמ”ו), שכל המחלוקת היא רק בנח באמצע, ואם לא – אסור מדרבנן לכו”ע, כמו שכה”ג ברשויות דאורייתא חייב. ושעה”צ הביא שהרמ”א בסי’ שנ”ה כתב שיש אומרים שמותר להעביר מרה”י או מרה”ר לכרמלית דרך מ”פ גם בלי שינוח, אך הגר”א ועוד דחו שם דעה זו. ומ”מ קשה כנ”ל, שמוכח בדף ק”א. שגם בלי לנוח כלל מותר [עיין שם ברש”י שכותב שבאותה מציאות ברשויות דאורייתא היה חייב, אז ע”כ שמיירי שם בלי מנוחה באמצע, שאל”כ היתה זו רק גזירה, גם ברשויות דאורייתא. וכך מפורש בתוס’ בדעת ר’ יהודה, ואומר שרבנן חולקים, אך הרמב”ם פסק כר’ יהודה].  

ועל כן נראה באמת שדעת הרמב”ם להתיר גם כשאין כל מנוחה, כר’ יהודה, והם גזרו על כרמלית, והם אמרו שדרך מ”פ לא גזרו כלל. וגם אם אחרים שהבינו כך בגמ’ אולי לא פסקו כך להל’, כמו שתוס’ אומרים שם שזו באמת מחל’ תנאים, מ”מ הרמב”ם כן פסק כך. אמנם קצת פלא שלא נזכר להדיא כך ברמב”ם בפרק י”ד, אך מצד שני בפי”ד הל’ ט”ו, כשמדבר על מעביר בין רשויות דרך מ”פ, הרמב”ם לא מזכיר מקום פטור; ומ”מ צ”ל בדעתו כנ”ל. וכן כתב להדיא הקרן אורה (בעירובין פ”ז) בדעת הרמב”ם, דלא כמ”מ. וזה גם דלא כמ”ב הנ”ל שתפס לדבר פשוט שאין מי שסובר שמותר להחליף מרשות לכרמלית בלי מנוחה, חוץ מהרמ”א ב-שנ”ה שאותו דוחה.

ב.

גם הטור ב-שנ”ה פסק את ר’ יהודה. והב”י הקשה על הטור שסותר את עצמו, שכן בסי’ שמ”ו הביא רק את הדעה האוסרת להחליף בין רשויות דרבנן, וב-שנ”ה פוסק להיתר. ותירץ הב”י שהזיז כלשהו שנזכר בטור (ולא נזכר בגמ’ בדעת ר’ יהודה, אלא רק קודם לכן) פוטר את הבעיה הזו. אך כתב עוד שאין כן דעת הרב המגיד, שה”ה הוכיח מהרמב”ם, שכתב את אותו דבר, שמותר להחליף בין רשויות דרבנן (כנ”ל), ושלפי מ”ד שאסור להחליף היה צריך מקום ארבעה על ארבעה. אז יוצאת מחלוקת הטור וה”ה האם זיז כלשהו פוטר בעיית החלפה בין רשויות דרבנן, לפי מי שסובר שיש איסור כזה. והשו”ע בעצמו גם כן פסק כטור ב-שנ”ה; והמג”א כתב את אותו תירוץ שכתב הב”י, שהזיז פוטר את הבעיה. אך הגר”א הולך כדעת הרב המגיד (ואומר שכן דעת תוס’ הנ”ל ב-ק”א.) ואומר שפסק השו”ע באמת הולך רק לפי הדעה המתירה ב-שמ”ו.

והנה לפי המג”א, וכן לפי הטור (כמו שתירץ אותו הב”י) צ”ל כמו שמתכוון הפמ”ג להעיר, שהזיז פוטר גם את הבעיה היותר גדולה שיש כאן, שאין מנוחה בין הרשויות. ולכאורה זה דוחק בסברא, שכן הזיז כלשהו בא רק להיכר, במקום שמדינא מותר, אך אם נגיד שכאן מדינא אסור (כי אין מנוחה) לא ברור מה עוזר הזיז (ועיין לקמן בשם תוספת שבת ובית מאיר). אך מ”מ נראה שכך מוכרחים לומר. ועוד קשה בעיקר התירוץ איך הזיז מועיל, והרי אפ’ אם מניח במקום פטור אסור להחליף לפי הטור, ומה יעזור כאן הזיז יותר. ויש שתירצו שכאן עדיף כי יש מקום פטור בתוך מ”פ (זיז בתוך אויר) וגם בזאת לא הקילו אלא בספינה, שמבואר בסוגיות שמקילים בה בכמה דברים כי א”א לעשות בספינה כל מה שיכול לעשות בביתו. 

ג.

אכן בדעת הרב המגיד והגר”א יש להתבונן, שכן הם משווים את הפסק לגבי ספינה עם המחלוקת לגבי החלפה בין רשויות דרבנן, והדבר צ”ע, כיצד לא ראו לחלק בין הפרודים. ומריש הו”א שאולי יש לומר בדעתם שבאמת הבינו שעיקר המחלוקת על החלפה נסובה על העברה בלי מנוחה בין הרשויות, ודלא כהנחה הפשוטה של המ”ב. אכן קשה מאוד לומר כך, כי הדין בטור ושו”ע ב-שמ”ו מופיע אחרי הדין של החלפה בין רשויות דאורייתא, ששם ע”כ מוכרחים לומר שמיירי בנח בינתיים, שאל”כ ודאי יהיה אסור מדאורייתא. וא”כ גם הדין שמופיע מיד אח”כ, על רשויות דרבנן, מיירי באותה מציאות. והגר”א אומר שהשו”ע ב-שנ”ה הוא כדעה המתירה ב-שמ”ו. אך לא צריכינן לראיות כאלה, שכן הגר”א כתב בפירוש בסי’ שנ”ה בהג”ה שהמחל’ ב-שמ”ו היא דווקא עם הנחה באמצע.

וכתב התוספת שבת והסכים לו הבית מאיר לפי ראיה מדברי הרמב”ם, שמה שצריך זיז לפי הרמב”ם והטור, הפירוש הוא שמניח על הזיז תוך כדי עליה. וזה מיישב את מה שהקשינו על תירוץ הב”י לטור, כי כאן זה כבר הנחה ממש ולא רק היכר. ומ”מ צריך עוד את התוספת הנ”ל שדוקא במקום שיש מקום פטור באויר, שהוא עצמו מקום פטור מקילים יותר מאשר בסתם החלפה בין רשויות, שמיירי גם בהנחה באמצע.

ולפי”ז נראה שצ”ל שכן היא גם כוונת הגר”א וה”ה, שהזיז פוטר את הבעיה של העברה בין רשויות דרבנן בלי מנוחה. ומ”מ התקשו במה שהקשינו לעיל, שעל אף שיש זיז, מ”מ למ”ד שאסור להחליף, ואסור גם אם מניח במ”פ, איך כאן עדיף. ולכן אמרו שזה הולך דוקא לפי הדעה שאומרת שמותר להחליף ברשויות דרבנן.

ד.

והבית מאיר הקשה שכתוב ברמב”ם, כמו בגמ’, שהזיז מועיל רק בגלל שמדינא מותר גם בלעדיו, וכך גם בשו”ע, וכעת אנו אומרים שהזיז מועיל לפתור איסור ממש (אם נגיד כמו הקרן אורה הנ”ל לק”מ ברמב”ם, אך צריך לתרץ את ה”ה וגר”א). וביאר שגם בגמ’ הכוונה היא שהיינו סומכים על ר’ יהודה מדינא, כמו שמקילים כמה קולות בספינה, כי חיישינן שמא הדלי ירד למטה מעשרה מהקרקעית, ודלא כתוס’ שם, ור’ יהודה מתיר גם בלי מנוחה בין הרשויות, וכנ”ל, ורק להיכר בעלמא אמרה הגמ’ שצריך זיז.