כתב הרמב”ם (ו’, י”ב) וז”ל: “כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך מברך על הזמן ומסדר כל הברכות על הכוס נמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך על הזמן וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד בליל ראשון של חג הסוכות כמו שבארנו”.

הנה צ”ע בדבריו, מה סובר לגבי כל ברכת המוציא בסוכה או קידוש של שבת חוה”מ. כי על פי הענין ודאי שגם שם היה צריך להיות שיקדש או יברך מעומד דומיא דקידוש ליל ראשון כדי שיהיה עובר לעשייתן לפני הישיבה. אך הרמב”ם מדגיש שזה דווקא בלילה הראשון. ואם יש חילוק בין הדברים צריך להבין מהו.

ולכאורה קשה לאידך גיסא, גם על הלילה הראשון מדוע צריך לקדש מעומד. אפשר לברך מתחילה על ישיבת סוכה, לשבת ואז לקדש.

והמ”ב בסי’ תרמ”ג מביא שני טעמים לכך שיש להקדים קידוש לברכת הסוכה, כמו שכתבו הטור ושו”ע [והמקור לדבריהם מובא בגר”א מזה שבדף נ”ו. חלקו על הסדר של זמן וברכת סוכה ולא חלקו לגבי הסדר של קידוש וסוכה, עיין בשעה”צ י”ב. ויש לומר עוד שנלמד מזה שרב כהנא מסדר את כל הברכות על הכוס, ולשון זו משמע שקודם מקדש, שזו הפעולה המובהקת שעושים על הכוס]. הטעם הראשון בשם הלבוש (מביאו מ”ב בס”ק א’) שמתחילה נתקדש היום ואח”כ התחייב בסוכה, ולכן יש להקדים קידוש היום [ויש לבאר שאין הכוונה לקדימות בזמן, אלא לקדימות רעיונית, שהחיוב של סוכה נובע מקדושת היום, שהיום סוכות. וצ”ב קצת]. והטעם השני בשם הגר”א ומאמר מרדכי, כדי להסביר את הרמ”א שאומר לברך על ישיבת סוכה ביום שיש בו קידוש לאחר הקידוש וביום שאין קידוש לאחר המוציא. ומסביר מ”ב (בס”ק ט’) שמברכים על הסוכה מהזמן הראשון שאפשר לאכול, וכיון שהקידוש מעכב מלאכול יש להמתין עד לאחר הקידוש. וכשאין קידוש ויש המוציא אז הזמן של תחילת סעודה זה אחרי המוציא [וכשיש קידוש, על אף שיש גם המוציא אח”כ, מ”מ הקידוש זה כבר היכר בפנ”ע של היתר לאכול. כך נראה]. 

והנה הטעם הזה השני שייך רק לפי הסוברים שמברכים רק על האכילה, ובזה פוטרים את כל שאר הפעולות בסוכה, וכך פוסקים. ולכן צריך להסמיך את הברכה לזמן שבו אפשר להתחיל לאכול, או שכבר התחילה הסעודה (כלומר לאחר המוציא ביום שאין קידוש). אך ברמב”ם לא נזכר דבר זה, ופשוט שלדעתו מברך על הסוכה בלי קשר לאכילה. והרמב”ם מסכים לדין שמקדש לפני ברכת סוכה כמו שמפורש בדבריו, ולכן על כרחך שהרמב”ם סובר כטעם הראשון, של הלבוש.

ואם כן מובן היטב, שבאמת בכל המוציא במשך החג צריך לברך על הסוכה לפני הישיבה. אך ניתן לברך קודם על הסוכה, לשבת, ואז לברך המוציא. וכן בקידוש של שבת ניתן לברך על הסוכה, לשבת ואז לקדש. ורק בליל יו”ט הראשון יש הכרח לקדש קודם ברכת סוכה כמו שכתב הלבוש שהטעם הוא שקודם קדש היום ורק אח”כ מתחייב בסוכה, וא”כ רק אז חייב לעמוד בקידוש כי עדין לא ברך על ישיבת סוכה.