במשנה (כ”ז.) ר”א אומר שצריך לאכול לסוכות י”ד סעודות בסוכה, ועוד אומר שיש אפשרות להשלים את האכילה של ליל יו”ט הראשון בליל יו”ט האחרון.

והגמרא שואלת “והא אמר ר”א י”ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכו’. אמר בירא א”ר אמי חזר בו ר”א.

והריטב”א ועוד מפרשים שהקושיה היתה מזה שר”א נקט בדבריו שמשלימים את סעודת יו”ט הראשון, ומשמע שאין עוד סעודות להשלים. אך רש”י ותוס’ מפרשים שהקושיה היא מזה שר”א אומר שצריך לאכול את הסעודות בסוכה, וא”כ איך אפשר להשלים ביו”ט האחרון, שאין סוכה אז. אלא שצריך להבין לפי”ז את התירוץ שחזר בו ר”א.

א. בשיטת רש”י

ודעת רש”י שחזר בו ר”א מזה שהצריך י”ד סעודות, ומספיק לאכול בליל יו”ט הראשון, כדעת חכמים. אך עדין קשה, סוף סוף אכילה זו זוקקת סוכה, ואיך משלימים אותה בלי סוכה.

ויש מחלוקת בזה בין המהרש”ל למהרש”א בדעת רש”י. לפי המהרש”ל הסעודה הראשונה בסוכה איננה דין בסוכה אלא דין בפנ”ע לאכול, ומה שצריך סוכה זה משום שעל כרחו לא יכול לאכול סעודה מחוץ לסוכה. ורק כאשר הצריך ר”א י”ד סעודות היה ברור שזה לא דין אכילה בפנ”ע והצורך בסוכה הוא ממילא, אלא זה דין בסוכה, כיוון שהמקור ל-י”ד סעודות הוא דין בדיני סוכה, מדין תשבו כעין תדורו, כפי שהגמ’ אמרה לעיל.

אך דעת מהרש”א שהסעודה הראשונה היא ודאי דין בדיני סוכה, כלומר על אף שבד”כ מצוות סוכה היא קיומית ולא חיובית, בלילה הראשון היא קיומית. ובכ”ז אפשר להשלימה, כיוון שמצאנו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון, כמו שהזכיר רש”י כאן, ומזה למדו שאפשר להשלים על אף שאין סוכה. מה שאין כן לגבי י”ד סעודות, ששם גם אין סוכה, אז אין את אותו חיוב, וגם אין דין תשלומין במק”א ללמוד ממנו.

ונראה פשוט כמהרש”ל, כיוון שלפי מהרש”א אין סברא שמשתנית בין הקושיה לתירוץ. וזה שיש תשלומין זה עדין לא מסביר איך ויתרנו על הצורך בסוכה.

ועוד, שלפי דבריו לכאורה יהיה תלוי הדין במחלוקת בחגיגה (ט’.) האם כל הימים תשלומין דראשון או כל אחד הוא תשלום לזה שלפניו. ויש לדחות שגם למ”ד תשלומין זה לזה, זה רק מכוח שהתחיל הדין ביום ראשון והושלם ביום שני, אך להשלים חיוב מקורי של יום שני לא מצאנו.

ומה שהקשה מהרש”א מדוע רש”י חיכה עד כאן עם הענין של תשלומין ולא כתב זאת מתחילה לא קשה, כי כל זמן שסברנו כהו”א של ר”א א”א להביא ראיה מקרבן, ששם זה רק תשלומין לראשון [לפי מ”ד תשלומין דראשון. ולפי מש”כ שגם המ”ד השני סובר שזה רק כאשר מתחיל חיוב של ראשון זה לכו”ע], וצריך לסמוך על סברא סתם. אך אחר שלמסקנה לפי ר”א רק סעודה של יו”ט ראשון היא חובה, שייך להביא משם.

ומה שהביא מהרש”א ראיה ממשמעות הירושלמי שהביאו תוס’ לא קשה כי ייתכן שזה לפי רבנן שהלכתא כוותייהו, אך לפי ר”א צריך להיות פשוט שזה לא דין בסוכה כדי להבין איך משלימים אותו ביו”ט אחרון.

אלא שיוצא דבר משונה לפי ר”א לפי רש”י (כפי שבארו מהרש”ל), שהסעודה הראשונה היא חובה ללא קשר לסוכה. ואם כן יש לשאול בטעמא דקרא מדוע גזרה כאן התורה חיוב אכילה שלא קשור לסוכה. וגם בדעת רבנן שייך למצוא אותו ענין, אם נפרש את הבעיא של הירושלמי שהביאו תוס’ (בד”ה תשבו) שזה גופא השאלה של ר’ זירא, האם צריך לכזית הראשון סוכה או לא, כלומר האם זה דין בסוכה או לא.

ונראה שהטעמא דקרא הוא סעודת יו”ט מדין שמחת יו”ט. ואף שסעודת שבת היא מדברי קבלה, וכן סעודת יו”ט אחרון של פסח וסוכות וסעודת יו”ט של שבועות אינן דאורייתא, מ”מ סעודת יו”ט ראשון של פסח וסוכות הן דאורייתא. והתורה חייבה רק בכניסת החג לאכול לשם שמחה, ולא בכל החג או בסופו. וכנראה שבועות שונה מפסח וסוכות, כי פסח וסוכות הם חגים ארוכים עם חול המועד, וזה זמן לשמחה גשמית מרובה, לאחר זמן רב של עבודה ברצף. ושבועות בא בתאריך מיוחד שלא שייך לעצירה לאחר זמן של מאמץ רצוף, ואין בו משך זמן של חגיגה.

ב. בשיטת תוס’

דעת תוס’ שגם לאחר שר”א חזר בו הוא מצריך י”ד סעודות, אלא שחזר בו מזה שמצריך סוכה. ובשם הירושלמי מביא שמה שצריך סוכה זה למצווה מן המובחר, אך הצד השווה שלעיקר הדין אין צורך בסוכה ב-י”ד סעודות, ועל כן מובן שאפשר להשלימן ביו”ט האחרון.

אלא שצ”ע שאם ה-י”ד סעודות אינן דין בסוכה, מה המקור של ר”א להצריכן. כי המקור שהגמ’ אמרה הוא מתשבו כעין תדורו שזה דין בסוכה.

ועוד קשה מה שהקשה הר”ש מדסיוא שתוס’ הביאו בד”ה במיני שאפשר להשלים את הסעודות רק בדבר שחייב בסוכה, אז מזה ברור שהסעודה שמשלימים אותה חייבת בסוכה.

ונראה לומר שהמקור שהגמ’ הביאה לר”א הוא רק לפי מה שסבר מעיקרא שזה דין בסוכה. אך אחר שחזר בו ע”כ לומר שהמקור הוא כמו שהביאו תוס’ מהירושלמי, שלמדו תשבו תשבו לג”ש מפתח אוהל מועד. וצ”ל שהירושלמי למד מזה גם לפי ההבנה הראשונה של ר”א וגם לפי החזרה (כי תוס’ הביאו זאת כלימוד שמחליף את הלימוד של הבבלי, ולא כלימוד שמתאים רק לאחר החזרה). ולפי משנה ראשונה צ”ל שלומדים מפתח אוהל מועד וזה מגדיר את התשבו של סוכות, ששייך לסוכה. אך לאחר החזרה צ”ל שזו גזה”כ שצריך סעודות בחג סוכות ולאו דוקא בסוכה.

והטעם לגזה”כ הזו צ”ל על דרך מש”כ בדעת רש”י באות הקודמת, ורק נגיד שלפי ר”א לפי תוס’ זה דין בשמחת יו”ט לאורך כל חג סוכות, וזה דין מיוחד בסוכות שהוא חג של שמחה, כמו ששמחת הרגל מודגשת דוקא בסוכות בתורה, ובתפילה אנחנו אומרים על סוכות שזה זמן שמחתנו.

ומה שצריך שיהיה דוקא בסעודה שחייבת בסוכה, על אף שזה לא דין בסוכה, י”ל שצריך ראוי לסוכה, שבסוכות זה מה שמגדיר סעודה חשובה. אך זה לא דין בסוכה עכ”פ כי עצם הישיבה בסוכה לא מחשיבה יותר את הסעודה, אלא שסוג הסעודה הזו בחג הזה נחשבת יותר.