הגמ’ (כ”ב:) מחלקת בין סכך שצילתו שווה לחמתו למעלה, לבין ששווים למטה. וכתב רש”י וז”ל: “היא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שחמה וצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר”.

ויוצא לכאו’ שאם הסכך עודף מלמעלה על הרווחים כלשהוא פסול כי למטה עדין יהיה חמה מרובה, וצריך שיהיה עודף מספיק עד שלמטה יהיה בפועל לפחות צל שווה לחמה.

אך נראה שא”א לומר כך, כי סו”ס המש’ אמרה שרוב צל כשר, וקאי אלמעלה, ולא חילקו בין רוב קטן לרוב גדול. וצ”ב בגדר המשונה שיוצא כאן. ומסתבר שלפי רש”י יש כאן רק סימן בעלמא, כלו’ אם יש רוב צל למעלה רובו ככולו וכשר, ואם יש חצי צל למעלה היה מקום לחשוב שכשר, ועל זה אומרת הגמ’ שז”א, וזה נבחן בכך שיצא רוב חמה למטה, אך לא שבאמת הלמטה נותן את הגדר.

ומשל לדבר, אדם שיעשה סוכה עם מחיצות נמוכות, או אפ’ ע”י לבוד, והסכך גבוה כ’ אמה, ורחב רק זע”ז טפ’, כך שודאי יהיה למטה חמה מרובה, ובכל זאת כשר כי סו”ס הסכך מקיים את הגדר ההלכתי. וגם אם נדחה את המשל הזה שמ”מ הסכך מצד עצמו מסכך טוב, ורק נכנסת שמש ממקום אחר, בכל זאת ברש”י בעמוד הקודם ד”ה קנה עולה וקנה יורד מבואר כמו שכתבנו, וז”ל שם: “שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמעינן מתניתין דאמרינן כל שאילו היו מסוככין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשרה”. ועיי”ש בתוס’ שכתבו בדעת רש”י שהמציאות הזו נידונית כרוב חמה, ושלכן יהיה פסול לאביי באופן שיש יותר מג”ט בין הקנים [והם עצמם פרשו שלא חשיב רוב חמה כי בשעה שחמה בראש כל אדם יש רוב צל בפועל בסוכה, אך רש”י לא כתב כך]. אז רואים שלמרות שיש רוב חמה, הגדר ההלכתי שמחשיב את הסכך לכשר מכשיר את הסוכה. 

ויש להקשות, שאם אומרים פרוץ כעומד כשר הכוונה שהעומד כרוב. ובכל זאת לפי רש”י ועוד (דלא כר”ת) כאן לא סגי בהכי, אז יוצא שלא מספיק רוב, ואם מה יעזור שיש רוב צל אם סו”ס הבעיה שפסלה בצל כחמה קיימת גם כשיש רוב.

וי”ל שרובו ככולו זה כלל בכל התורה שמשמעותו שאין צורך לדקדק ולחפש את השלם, והרוב נחשב כשלם. והתורה לא הקפידה בכך, וזה כעין לא פלוג דאו’ לקולא. אך פרוץ כעומד כשר איננו כזה כלל, כי לא שייך לומר שהחצי יהיה כשלם מדין של לא פלוג, כי עד שתגיד לא פלוג להחשיבו כשלם, תגיד לא פלוג להחשיבו כחסר. אלא המשמעות היא שיש לעומד מספיק חשיבות כדי להוות מחיצה בפנ”ע, או שיש לשחיטת חצי הסימן חשיבות בפנ”ע כדי להחשב כשחיטה, למרות שאין כאן באמת את השלם, ולא דבר שקרוב להחשב כשלם. ולכן בסכך שייך לומר שבהגדרה לא שייך לומר בו פרוץ כעומד כשר, כיוון שמשמעות סכך היא שיעשה רוב צל למטה, ואם לא מקיים תנאי זה לא חשיב סכך. אך באם יש רוב, או למשל את הכלל של לבוד באביי במקרה של קנה עולה וקנה יורד, או חבוט רמי בדעת רבא, כפי שיוצא ברש”י שם, כנ”ל, שאלה כללי התנהגות הלכתיים שנכונים בכל התורה, גם כאן יחשב הסכך ככשר, ולא ניזקק למדד של רוב צל למטה.