שיטת רש”י שהאכסדרה שנחלקו עליה (בדף י”ח:) רב ושמואל, ואביי ורבא, היא אכסדרה הפרוצה מ-ד’ רוחות. שלדעת רב אומרים פי תקרה גם ב-ד’ דפנות, ולדעת שמואל צריך לפחות רוח אחת סתומה. והגמ’ אומרת שאביי כרב, ורבא יכול לסבור גם כשמואל וגם כרב, כי במחלוקת של אביי ורבא המחיצות לא עשויות למקום הסוכה, כי הפי תקרה שיורד הוא מהאכסדראות המקיפות את מקום הסוכה, ולא מהקירוי שעליה ממש. ורב ושמואל חלקו על אכסדרה בבקעה, שאין שם אכסדראות המקיפות אותה, ובכה”ג שהפי תקרה הוא של הקירוי של הסוכה עצמה, רבא מודה שאומרים פי תקרה ב-ד’ דפנות.

ורבא שואל את אביי האם בשתי דפנות כעין מבוי גם כן יגיד פי תקרה, ואביי אומר שבהא מודה שלא אומרים כיוון שהוה ליה כמבוי המפולש.

ותוס’ הקשו על רש”י שתי קושיות. האחת (בד”ה סיכך), איך ייתכן שאביי יגיד שבסוכה המוקפת אכסדראות מכל צד אומרים פי תקרה ב-ד’ רוחות, ואילו בעשויה כמבוי, ששם יש שתי מחיצות ממש, לא יגיד פי תקרה בנותרות.

ואת הקושיה הזו רש”י תירץ בתוך דבריו, בד”ה מודינא לך, וז”ל: “דכיוון דאויר פתוח לנגדו דומיא דמבוי מפולש ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים”. כלומר יש עדיפות לאויר חצר המוקף אכסדראות, שבזה נחלקו אביי ורבא, שלא דומה למבוי מפולש, בצורת המבנה, אך שתי דפנות עשויות כעין מבוי, כן דומה לו. ותוס’ דוחה תירוץ זה, בטענה שזו סברא משונה. אך עכ”פ כך רש”י סובר.

ובד”ה אכסדרה הקשו עוד קושיה על רש”י, בסגנון דומה, והיא איך ייתכן שאביי שסובר כרב, להכשיר באכסדרה פרוצה מכל הרוחות, מודה לאיסור בעשויה כעין מבוי. ולזה לא מספיק התירוץ של רש”י הנ”ל, כי כאן המקום פרוץ לגמרי, ובודאי דומה למבוי המפולש. ואמנם היה מקום לדחוק שמקום פרוץ לגמרי פחות דומה למבוי מאשר שתים כהלכתן, שיש להן צורת מבוי, אך זו סברא דחוקה ביותר. כי הסברא של רש”י בנויה על זה שהאכסדראות המקיפות גורמות שהמקום לא מפולש, אך אם יש דרך לבקיעת רבים מכל כיוון בודאי שזה יותר חמור. וגם בתוס’ פשוט שהבינו כך, שאל”כ לא היו חוזרים להקשות זאת על רש”י אחר שכבר הביאו תירוצו לשאלה הראשונה בד”ה סיכך.

ועוד יש להקשות על רש”י, שאומר שהציור שרבא שואל את אביי מיירי באכסדרה בחצר, ולפי התשובה של אביי רואים שמיירי שהאכסדרה הזו עומדת בפנ”ע, ואין לה היקף סביב. כלומר הפי תקרה כאן הוא באופן שעשוי לתוכו. וכך מוכח גם בתוס’ שהבינו ברש”י. ורבא הרי מודה בפי תקרה שעשוי לתוכו שאומרים פי תקרה כמו לפי אביי. וא”כ יוצא שבנידון הזה אין בכלל חילוק בין אביי לרבא, אז מה רבא מתפלא על אביי “לדידך דאמרת פי תקרה וכו’ אפי’ הפחית דופן אמצעי”, אם השאלה נכונה באותה מידה גם לפיו. והיא קושיה גדולה לכאו’.

והנראה בזה, בהקדם דברי הרש”ש, שבא ליישב את הקושיה השניה של תוס’, איך אביי מודה במפולש, אם סובר כרב בפרוץ ב-ד’ רוחות. ואומר הרש”ש שהנידון של רב ושמואל שונה מהשאלה של רבא על עשוי כמפולש, כי הם מיירי בבקעה, ובקעה איננה מקום הילוך לרבים (שלכן היא כרמלית ולא רה”ר), והמבוי המפולש מיירי בחצר, שהיא כן מקום בקיעת רבים, כמו שכתב רש”י בנק’ זו.

והסברא בדבריו, שבגלל שרבים בוקעים יותר קשה לומר פי תקרה, כיוון שיותר קשה לדמיין את המקום הזה שרבים הולכים בו כסתום על ידי מחיצות. והרי אפ’ במחיצות ממש יש נידון אם אתו רבים ומבטלי מחיצתא. וזו בעצם גם הכוונה במה שאביי ענה שהוא מודה בעשוי באופן שדומה למבוי.

ונראה שרש”י רמז לכך, גם בזה שהאריך לבאר את המציאות של הדמיון למבוי מפולש, שכתב “ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים” אף שלא היה הכרח להאריך בנקודה זו כ”כ. וגם בזה שהדגיש מתחילה (בד”ה לדידך דאמרת”), שהשאלה של רבא מיירי בחצר דווקא, משמע שבא למעט בקעה, כי לא היה צריך לומר כלל שמיירי בחצר, והיה מספיק לומר רק שאין היקף אכסדראות סביב.

ונראה שגם רבא יחלק כך, שכל מה שאמר בהמשך שמודה לרב בעשויות המחיצות לתוכן, זה דווקא באופן שהאכסדרה בבקעה, ואז אין בקיעת רבים, ונוח לראות את הפי תקרה יורד וסותם, אך אם מיירי בחצר לא.

ומה שרבא הקשה על אביי יותר מעל עצמו, נראה לומר שסבר שאביי שמקל חד קולא בפי תקרה, להחשיב פי תקרה של מחיצות שעשויות לחוץ כאילו עשויות לבפנים, אולי יקל עוד קולא להכשיר גם בעשוי כעין מבוי. וההגיון הוא לא רק מצד שרגיל להקל בפי תקרה, אלא יש בזה סברא קצת, שהצדדים לא לומר פי תקרה, כגון מספר הצדדים הפרוצים, או מחיצות לחוץ עשויות, או מקום בקיעת רבים הכל בא לומר שקשה לדמות כאן מקום סגור במחיצות, מכל מיני טעמים. אז אם שמענו את אביי שאומר שאפשר לדמות מחיצות גם בעשויות לחוץ, סימן שלאביי קל יותר לדמות מחיצות, ולכן יש מקום לשאול אותו אולי סובר כך גם במפולש ועשוי לבקיעת רבים. אך רבא עצמו שמצריך את התנאי של עשויות לתוכן, פשוט לו שלא אומרים פי תקרה בעשוי לבקיעת רבים, כי לדעתו קשה יותר לדמות מקום סגור ע”י פי תקרה, ואם לא מדמים זאת בעשויות לחוץ כ”ש שלא נדמה זאת בבקיעת רבים.

ואביי משיב לו שמ”מ אין לדמות, ובכה”ג של פילוש יותר קשה לראות את המקום כסתום, ולא אומרים פי תקרה.