הגמרא (ד’.) אומרת שאם יש סוכה גבוהה יותר מ-כ’ אמה, ובנה בה אצטבא שממעטת את הגובה כנגד כל הדופן האמצעית, באופן שיש הכשר סוכה עכ”פ מעל האצטבא, כשרה. ורש”י כתב על זה, וז”ל: “כשרה – כל הסוכה שיש לה שלש דפנות והאי הכשר סוכה אפילו מן האיצטבא והלאה דמנינן חללה מראש האיצטבא ומעלה ונמצא דופן אמצעי כולו כשר ודפנות הצדדים ברחב האיצטבא הוכשרו בה הרי כאן סוכה קטנה כשרה ואמרינן לקמן (י”ט.) פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשינן ליה אם יש הכשר סוכה ביחד ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל היינו סכך העשוי בפסולת גורן ויקב שזהו דרכן ליעשות ויוצא מהכשר סוכה שאין לו הכשר דפנות נידון כסוכה הלכך כל הסוכה כמות שהיא גדולה כשרה”.

א.

וכיוון שאין דרכו של רש”י לחדש סתם דינים, יש מקום לשאול מה הכריחו לפרש כך, עוד לפני שנבין את גוף דבריו.

והר”ן כתב שרש”י הוכרח, שאל”כ אין חידוש בגמ’ [והוא עצמו חולק וכתב שיש חידוש, שהו”א שיגזרו שמא יאכל בחלק שאין בו הכשר סוכה, קמ”ל שלא גוזרים. ולכאורה יש לומר הו”א אחרת, שהו”ל תעשה ולא מן העשוי, וקמ”ל שלא. אך אולי הר”ן לא אמר כך כי את זה הגמ’ כבר משמיעה במק”א, כי בדין של החוטט בגדיש (ב-ט”ז.) הגמ’ כבר משמיעה שאם יש גג, והוא רק מתקן את החלל, זה לא תולמ”ה].

ויש בזה דוחק, כי בלשון רש”י לא כתוב וקמ”ל וכד’, אלא סתם כתב כשרה כל הסוכה. וגם נראה לכאו’ שאין דרכו של רש”י לבאר מה מתחדש בכל מימרא, במקום שזה לא חלק ממהלך הגמ’ (וצ”ב בנק’ האחרונה).

ולכאורה יש לפרש שרש”י הוכרח מבחינה לשונית, שכל הדינים בגמ’ כאן מדברים על כל הסוכה, ולא חילקו. וביותר, שכתוב “היתה גבוהה וכו’ ובנה בה אצטבא וכו’ ויש בה הכשר סוכה כשרה”. כלומר הנושא של המשפט הוא הסוכה הכללית שהיא גבוהה מדי, ובתוכה בונים משהו באופן שיש בה, בגדולה, הכשר סוכה (רוחב האצטבא) – כשרה, כלומר חוזרים לנושא של המשפט, שהוא הסוכה הגדולה; ופשוט.

ב.

ובגוף דברי רש”י, הוא מוכיח דבריו מדין פסל ב-י”ט., ושם יש כמה הסברים לדין של הברייתא שפסל היוצא מן הסוכה כשר. ורש”י מוכיח מהאוקימתא שם של סוכה קטנה ודופן אחת נמשכת ממנה הלאה, שאז החלק שכנגד אותה דופן שנמשכה הו”א שפסול, וקמ”ל הברייתא שכשר. ורש”י כאן מסביר שלמעשה לאותו חלק אין דפנות, אלא רק אחת שנמשכת כנגדו, והיה צריך להיפסל, אלא שמכוח הסוכה הכשרה, שלה יש דפנות, גם אותו חלק נכשר.

והרא”ש מביא את ר’ ישעיה שמקשה על רש”י שלא ברור איך לומד מדין פסל, והרי בדין של הדופן שנמשכה שם למעשה יש בסוף שלש דפנות לכל הסוכה, כיוון שאם נסתכל על הסוכה כמחוברת לכשרה יש כאן שטח עם הכשר סוכה כראוי. מה שאין כן אצלנו, שגם אחרי שנרצה לראות את שני חלקי הסוכה כסוכה אחת, סו”ס בחלק שאין בו אצטבא אין הכשר סוכה, כיוון שהסכך גבוה מדי.

בתוך דבריו מזכיר ר’ ישעיה שבדין של הפסל הדופן השלישית כאילו מתארכת עד כנגד השטח הנוסף על הסוכה, בדופן שהוארכה באמת. ושלום סולטן באר שכתב כך כדי להסביר איך הדופן השלישית מועילה גם בסוכה גדולה כמו שם, כי לכאו’ אם יש הלל”מ בדופן שלישית טפח, היה אפשר לחשוב שאין לך בו אלא חידושו ויועיל דוקא בסוכה קטנה (וההיגיון הוא שאז היא ניכרת קצת יחסית לסוכה, מה שא”כ בגדולה). ועל זה אומר שאם נבין שההגיון של ההלל”מ גם בקטנה הוא שהדופן השלישית כאילו מוארכת, זה יהיה נכון גם בגדולה כי גם שם יש לראות את הדופן השלישית כמתארכת הרבה. והשתא דאתינן להכי יש מקום לומר שזה גופא ההו”א והמסקנה ב-י”ט., שהו”א שלא מתארכת וההלל”מ נכונה לכן רק בקטנה, וקמ”ל שמתארכת ולכן זה נכון גם בגדולה. כי בלי זה קצת קשה להבין את ההו”א שם בגמ’ שלא יתחברו שתי הסוכות לפי ר’ ישעיה. אלא אם כן נגיד שהו”א שבגלל שמתחילה עשה רק חלק אחד, ואח”כ הוסיף, זה שתי סוכות שונות. וכל זה לפי ר’ ישעיה, ולפי הרא”ש שנביא בסמוך בעז”ה הסיבה לחלק לשתי סוכות תלויה בכך שהאריך את הדופן של הטפח יותר מטפח, ודלא כ’ ישעיה שלומד שמיירי שהיא טפח, כמש”כ בתוך דבריו.

ג.

והרא”ש בא לקיים את דברי רש”י, ואומר שבאמת גם חלק הסוכה שאיננו כשר מצטרף כטפל לעיקר וכך כשר (הרא”ש לא אומר בפירוש שיש כאן דין טפל ועיקר, אך כך נראה לבאר). ונראה שזה דומה לדין חורי רה”י, שנחשבים רה”י מכח הטפלתם לרשות היחיד. ונראה שיוצא מהרא”ש שהחלק של הפסל נשאר בלי דפנות גם למסקנה, אלא שכשר מדין שהוא טפל לעיקר הסוכה [הדגשתי זאת כנגד הק”נ במקום, ואבאר בהמשך בעז”ה]. ומוסיף הרא”ש שאין לומר כך גם בסכך פסול, כלומר בסוכה פסולה בצד כשרה, שהפסול יחשב ככשר, כי דוקא בסכך כשר אומרים דין פסל. והסכך אצלנו הוא כשר, על אף שהוא למעלה מ-כ’, כשיטת ר”ת (מובאת בתוס’ בדף ט’:). עוד מוכיח הרא”ש את העיקרון מהאוקימתא של רוב הסכך צילו מרובה מחמתו ומיעוטו צילתו מועטת (זה אחד ההסברים לדין פסל ב-י”ט.), וגם שם רואים שהחלק שבו הצל מרובה מכשיר את החלק השני.

וצ”ע על הרא”ש איך מסביר באמת את הדין של סכך שבו החמה מרובה, לפי דבריו שבסכך פסול אין דין פסל, והרי כאן זה סכך פסול. ואולי יש לחלק שרק סכך שהחפצא שלו פסול ממועט מדין פסל, אך כאן החפצא טוב. אלא שעוד צ”ע כי סו”ס באים להכשיר את החלק שאין בו מספיק סכך, כלומר את החלקים של האויר. ויש לומר שז”א, אלא גם החלק שיש בו רוב חמה נחשב סכך, אלא שהוא סכך לא שלם (כל זמן שאין אוירים של ג’ טפ’), ולכן זה לא שבאים להכשיר את האויר במקום הזה, אלא את הסכך שהחפצא שלו כשר.

ועיין בק”נ (אות ר’) שמקשה על הרא”ש, שבסי’ ל’ כתב בשם ראבי”ה לגבי החוטט בגדיש, שאם בצד אותו חלק שחטט בהכשר, יש חלק שנחטט באופן הפסול, לא נכשיר את החלק הפסול מדין פסל, כי אין שם דופן שמשכא עם הפסל. וק”נ מניח שהרא”ש קיצר, אך כוונתו לומר שאין שם ג’ דפנות, כי דופן אחת לא תועיל לבדה בכל מקרה. ומכוח זה (וכן מכוח שאין התאמה בין דברי הרא”ש לדברי רש”י, כדלקמן בעז”ה) יצא לבאר את הרא”ש בדרך דחוקה ביותר, שגם אצלנו כוונתו שהחלק שמחוץ לאצטבא חשיב בהכשר סוכה, וכן בדין פסל. וזה נגד פשט הרא”ש. 

ולגבי קושייתו מסי’ ל’, נראה שלא קשה כלל, ואין כוונת הרא”ש ל-ג’ דפנות, ולא הזכיר שם ג’ דפנות כלל. אלא כוונתו פשוטה, שפשוט אצלו שכדי לחבר את הסוכה הפסולה עם זו הכשרה, ובכך להכשירה, צריך שיהיה איזה חיבור מציאותי ביניהן, וזה עוד סיוג לדין של פסל כמו שיש סיוג שלא מועיל בסכך פסול. ועל זה אומר שבגדיש, שזה סתם שבולים בצד שבולים אין את החיבור הזה. והמקור לכך פשוט וברור, שהגמרא הצריכה בפסל דופן שמשכא בהדי הפסל, ולפי הרא”ש הרי גם למסקנה שם אין הכשר בחלק של הפסל, אלא הדופן שמשכא גורמת לחבר בין חלקי הסוכה (בדרך של עיקר וטפל, כנ”ל).

ד.

אלא שכמו שכתב הק”נ, על אף שהרא”ש כתב את דבריו כמפרש את רש”י, נראה שאין דעת רש”י בדיוק כרא”ש. כי בדף י”ט. רש”י אומר שהמסקנה היא שהחלק שכנגד הדופן שנמשכה, הוא בעצמו כשר. וז”ל שם: “דמן סוכה הוא והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח דלא ממשכא עד הרביעית וכשרה”. אז רואים שהסוכה בכללותה כשרה גם בלי דין של עיקר שמכשיר את הטפל.

וייתכן שהרא”ש כיוון לפרש על דרך רש”י, ולא בדיוק כמותו. או שהרא”ש ראה בדברי רש”י בדף י”ט סתירה לדבריו בדף ד’, ולא נכנס לתרץ את הסתירה (או שסבר שאין בכלל תירוץ), ורק בא לקיים את דבריו שבדף ד’ מקושית ר’ ישעיה. אך מ”מ עלינו ליישב את הסתירה ברש”י, שאצלנו כותב בפירוש שלמקום של הפסל אין דפנות, ושם כותב שיש, ולהבין בכך איך רש”י למד את הדין של פסל.

ונראה שרש”י למד את הדין בצורה ממוצעת בין ר’ ישעיה לבין הרא”ש. שר’ ישעיה למד שאין בפסל כלל חדש, אלא רק באו להוציא שם מהו”א שנחשוב שזה שתי סוכות שונות, ואז אין לשניה דפנות, קמ”ל שזו סוכה אחת, וממילא יש לה ג’ דפנות. ולפי הרא”ש גם למסקנה זה שתי סוכות שונות ולשניה אין הכשר, אך היא כשרה מצד שהיא נטפלת לכשרה. ורש”י לומד שדין פסל בא באמת להכשיר מקום שמצד עצמו פסול, כרא”ש בנקודה זו, אך רק באופן שאפשר לראות את שתי הסוכות יחד כסוכה אחת גדולה וכשרה. ושם, בפסל, זה קיים מכח שאפשר לראות את שתיהן כסוכה אחת גדולה, בעלת דופן אחת ארוכה יותר (זו שמשכא). ואצלנו בדין של סוכה עם אצטבא, היה אפשר לחשוב שרש”י כיוון לאפשרות שר’ ישעיה בא לשלול, להסתכל על האצטבא כממשיכה לכל אורך הסוכה. אך זה דחוק כי זה לא כתוב ברש”י [וגם קשה, שהיינו יכולים לומר כך גם במקרה השני בגמ’, עם האצטבא מן הצד. אך את זה יש לתרץ בקל, שאומרים רואים דוקא באופן שיש הכשר בסוכה, אך אם הרואים הוא הגורם את ההכשר לא אומרים].

ונראה שרש”י התכוון שאצלנו, אמנם החלק שאין בו אצטבא מצד עצמו פסול, אך בגלל שדין פסל אומר שאם אפשר לראות את הסוכה הפסולה כחלק מן הכשרה ואז לראות את שתיהן יחד כסוכה אחת גדולה וכשרה – הכל כשר, הרי שכאן זה קיים כי הדפנות והסכך הם אותן דפנות וסכך, ורק יש אצטבא בחלק אחד, אך המבנה משותף לשני חלקי הסוכה. ואז מועיל דין פסל לכך שהחלק הכשר יגרור את זה הפסול והכל כשר. וייתכן שזה רמוז במילים של רש”י: “הלכך כל הסוכה כמות שהיא גדולה כשרה”, שלכאורה יש כאן אריכות לשון בלי ההסבר הזה.

ורש”י למד את הדין הזה מכך שהגמ’ הצריכה את הדופן שמשכא בחלק של הפסל. והרא”ש למד מזה שצריך שיהיה איזה קישור בין החלקים, כנ”ל. ורש”י למד שצריך שאחרי החיבור בין הסוכות ייראו כסוכה אחת גדולה, וזה קורה ע”י הדופן הזו, שמחברת למראית עין את הסוכות עד שנראות כסוכה אחת גדולה. וכן למד זאת מזה שבודאי לא תועיל סוכה כשרה להכשיר סוכה אחרת עם סכך פסול, כמש”כ הרא”ש ופשוט. אך לרא”ש זה סתם סיוג, ולרש”י זה יוצא מהגדרת הדין, כי סכך פסול לא יכול להיראות כסוכה אחת עם הסכך הכשר.

ויש להסביר בזה שלכן רש”י לא הוכיח מהאוקימתא של מיעוט סכך חמתו מרובה מצילתו כמו שהוכיח הרא”ש, כי לרא”ש זו הוכחה טובה, שיש כאן מקום פסול שמקבל שם של כשר. אך לפי רש”י לא יעזור כאן דין פסל כפי שבאר אותו, כי המקום הפסול לא נראה כסוכה אחת גדולה עם הכשר, כי סכך פסול לא נראה ככשר. ורש”י יסביר את הדין ההוא מטעם ביטול ברוב רגיל, שכללות הסכך נקרא על שם הרוב והמיעוט בטל (עיין בדבריו במש’ הראשונה), וזה לא קשור אלינו [וכך גם יסביר ר’ ישעיה את הדין ההוא].

ועוד יש להוסיף שרש”י לא מסביר את הדין שם כרא”ש, כי הרא”ש בעצמו אמר שא”א להטפיל סכך פסול, ובאר שאצלנו זה לא סכך פסול, על פי דברי ר”ת בדף ט’:, שסכך למעלה מ-כ’ לא נחשב פסול. אך ר”ת שם חולק על רש”י, ולפי רש”י אין שם את ההכרח של ר”ת לחדש שסכך למעלה מ-כ’ איננו פסול, וא”כ רש”י יחזור ויתקשה בקושיית הרא”ש, למה שם סכך פסול ניכשר וכאן לא. אך לפי ההסבר של רש”י לא קשה, כי באנו מצד מראית העין, ולמראית העין רש”י מודה לר”ת שסכך כשר למעלה מ-כ’ נראה כסוכה ונחשב למבנה אחד גדול עם הכשר.

ה.

וכעת נבוא לבאר את לשון רש”י, שאצלנו כותב שאין למקום שכנגד הדופן שנמשכה (בדין פסל) מחיצות, וכוונתו שמצד עצמו, לולא שנחבר אותו עם הכשר, אין לו. וגם לאחר שנחבר אותו באמת אין לו מחיצות, אך אז עכ”פ כלפי חוץ נראה כסוכה אחת גדולה וכשרה. וזה מה שאומר בדף י”ט “מן סוכה”, כלומר שאנחנו רואים אותו כאילו הוא מן הסוכה הכשרה, “והוי כשתים כהלכתן וכו'”, כלו’ אם נסתכל על שתי הסוכות יחד, למראית העין יש הכשר סוכה, ובכה”ג פועל דין פסל להכשיר את הכל.  

ונראה שנרויח בזה דקדוק חשוב בדברי רש”י שם ב-י”ט., שרש”י אומר “והוי כשתים וכו'”, כלומר זה רק דומה לשתים כהלכתן וכו’. אך לכאורה זה לא רק דומה, אלא זה באמת דין שתים כהלכתן וכו’, כדברי ר’ ישעיה. אע”כ כנ”ל, שגם למסקנה זה שתי סוכות שונות, כמש”כ בדף ד’ שיש חלק פסול, ורק בגלל שלמראית עין זה סוכה אחת שנראית כשתים כהלכתן וכו’ זה כשר מדין פסל.

ו.

וע”פ סברא היה נראה נ”מ בין רש”י לרא”ש באופן שיש סוכה כשרה, ואחת הדפנות מתארכת אל מאחורי השניה (כעין מה שאמרה הגמרא שם ב-י”ט באחת האוקימתות על קנים שיוצאים לאחורי הסוכה) וסיכך שם. שלפי הרא”ש לכאורה יוכשר הכל, כי יש חיבור שם בין החלק שמאחורי הסוכה לסוכה, ע”י הדופן שמשכא, אך לפי רש”י ודאי לא יוכשר, כיוון שאין מראה של סוכה גדולה.

אלא שאי אפשר לומר שלפי הרא”ש כה”ג כשר, כי לעיל שם בגמ’ (באוקימתא הראשונה של קנים היוצאים לאחורי סוכה, כמו שהזכרנו) כתוב לדבר פשוט שאם רוצים להכשיר את הסוכה האחורית צריך שיהיו לה ג’ דפנות משלה, עד כדי כך שזו קושיה בגמ’ איך יוכשר ללא זה. ועוד, שבאוקימתא של קנים היוצאים לפנים מן הסוכה וחדא דופן משכא (שזו האוקימתא שרש”י הביא ממנה) היו יכולים לפי”ז להישאר עם האוקימתא של אחורי סוכה, לפי הרא”ש. וע”כ כנראה צריך לומר שזה לא מספיק חיבור לפי הרא”ש, ויותר קשה לחבר חלק אחורי, שמופרד בדופן, מאשר חלק הפרוץ לסוכה.  

ואולי אפשר למצוא נ”מ אחרת, והיא הדין של תוס’ ורא”ש בדף י”ט:, שכתבו בסוכה העשויה כצריף, שצריך שיהיה בתוכה חלל של שבעה על שבעה בגובה י’. אך אחרי שיש כזה חלל, גם החלקים הצדדיים שאינם חלק מחלל כזה נחשבים סוכה מדין פסל. והנה לפי הרא”ש מובן היטב, אם פסל זה ענין של עיקר וטפל. אך יש מקום לומר שלפי רש”י מקומות אלה יהיו פסולים, כיוון שאינם יוצרים עם הסוכה מבנה של סוכה כשרה.